התפתחות ניהול עובדים לאורך השנים
הגישה המדעית – טיילוריסטית
ניהול עובדים הוא דבר שהשתנה רבות לאורך 150 השניםהאחרונות. בתחילת הדרך הגישה השלטת הייתה הטיילוריסטית מכניסטית. הגישה אומרת שהעובד שווה מכונה וכך גם יש להתייחס אליו ולהפיק ממנו את המיטב. לפי גישה זו האדם אצלן מטבעו ולכן צריך "לעודד" אותו כמה שניתן על ידי הגדלת השכר שלו. המנהלים הם המוח והמידע צריך להיות מרוכז אצלם, העובד הוא רק הכלי לביצוע.
אלה שהשיטה לא הביאה להרמוניה בתוך מקומות העבודה ויצרה חוסר שביעות רצון אצל העובדים. בנוסף בארגונים הגדולים השיטה הקשתה על הניהול בגלל הריכוזיות המוגזמת. עיקר הביקורת על הגישה המדעית היא על רקע חוסר האנושיות בבסיסה, וההסתכלות על העובד כמכונה ולא כאדם.
בהמשך פיתח מקס וובר את תיאורית הבירוקרטיה, הכוונה הייתה ליצור ארגון אידיאלי שבו עבודות ההנהלה והמשרד נעשים בצורה מסודרת ותוך הקפדה על הנהלים. וובר הדגיש את החשיבות של ניהול תוך הקפדה על חוק וסדר, לא מתוך כפייה אלה מתוך רצון אמיתי של העובדים. בדומה למודל הקודם וובר התרכז בצרכי הארגון ודי התעלם מהצרכים האישיים של העובדים.
מהפכה בניהול עובדים
ניסוי האותרן שינה את התפיסה בעולם לגבי ניהול עובדים. הניסוי לקח קבוצה של עובדות ושיפר את תנאי העבודה שלהן, התפוקה של העובדות עלתה. כעבור מספר חודשים הורידו החוקרים את תנאי העבודה שלהן בחזרה למקור והמשיכו לעקוב אחריהן. בניגוד לצפיות העובדות המשיכו ליצר תפוקה גבוה. החוקרים הבינו שעצם תשומת הלב לעובדות, וההבנה שהן חשובות, יצרה עליה ברמת התפוקה שלהן. הגישה החדשה שנוצרה נקראת גישת יחסי האנוש. לפי גישה זו האדם במרכז, ולאדם גורמים פסיכולוגיים וסוציולוגיים מורכבים שמניעים אותו. זו הגישה המובילה היום, לצערי ישנם מנהלים שמתנהגים כאילו הם נולדו במאה ה 19.