סמדר שיר חושפת היום ב'ידיעות אחרונות' את הקמפיין החברתי של ח"כ רוחמה אברהם בלילא למלחמה בתופעת הרעב המתפשטת. השלב הראשון : הקמת מועצת לביטחון תזונתי, שתדאג שכולם פה יהיו שבעים.
רוחמה אברהם בלילא גדלה בשכונת מצוקה, אך מעולם לא סבלה מרעב. "אצל משפחה מרוקאית, גם כשאין כסף יש אוכל", היא אומרת. לא תמיד היה בשר על השולחן, את הדברים הטובים כמו פירות ועוף שמרו לאורחים, ולפעמים גם פרוסת לחם אם מרגרינת בלובלנד נחשבה לארוחה, אבל מעולם לא סבלתי מנדודי שינה בגלל שהבטן שלי נדבקה לגב. הסתדרנו.
אבי עמרם בלילא ז"ל לא חזר כל ערב הביתה מפני שעבד כקבלן בנין במקומות מרוחקים כדי לפרנס את חמשת הילדים. אני הבכורה התחלתי כבר בכיתה ז' לעבוד בשעות אחר הצהריים, בהתחלה כמוכרת נעליים בראשון לציון ואחר כך כאורזת תפוזים בבית אריזה ברחובות. מהכסף שהרווחתי קניתי את מעיל הדובון הראשון שלי ובהמשך קניתי גם בגדים. דמי כיס אף פעם לא קיבלתי. כשרציתי מוצרי איפור, אמא שלי אמרה לי בשביל לוקסוס תעבדי. ועבדתי קשה. ידעתי שהכסף לא צומח על העצים.
אצל חברותיה לשיכון המזרח בראשון לציון היה המצב שונה. ראיתי ילדים שהגיעו לכיתה עם בטן ריקה, אבל גם הם הסתדרו מפני שבבית הספר פעלה מסעדה יומית.
מי שרצה נכנס לחדר האוכל וקיבל ארוחה חמה: מרק, עוף, מקרוני וסלט. לפני 40 שנה בתי הספר לא רק חינכו אלא גם טיפלו בצד הבריאותי – הועסקה בהם אחות קבועה שטיפלה בכינים ובמקרי חירום, וגם בהיבט התזונתי.
ח"כ רוחמה אברהם, שלפני שלוש שנים קיימה את צוואת אביה והוסיפה לשמה את שם נעוריה בלילא, הפכה את זכרונות ילדותה לבייבי הפוליטי שלה. לאחרונה העבירה בקריאה טרומית הצעת חוק, שהכינה עמותת 'ידיד', להקמת מועצה לביטחון תזונתי. בשבוע הבא אמורה ההצעה לעלות לקריאה ראשונה בכנסת.
המועצה לביטחון תזונתי תמנה 11 אנשי מקצועי מתחומים שונים – סוציולוגים, רופאים, דיאטנים ועוד – שתפקידם יהיה לבדוק את מצב הרעב בשטח, למפות את הנתונים, לדווח לממשלה מדי רבעון על הפעולות שננקטו ולהמליץ לדווח לממשלה מדי רבעון על הפעולות שננקטו ולהמליץ על דרכים לשיפור המצב. שניים מהפתרונות שכבר הוצעו הם חלוקת כרטיס לקניית מזון לנזקקים והרחבת מעונות היום כדי לאפשר להורים להצטרף למעגל העבודה.
"להצעת החוק הזאת כבר רשומים 39 חברי כנסת מכל סיעות הבית, והגעתי להסכמה עם משרד הרווחה וכל הגורמים הממשלתיים", אומרת אברהם-בלילא.
"למרות שעכשיו אני באופוזיציה, אעשה הכל כדי שההצעה תושלם לחקיקה עד תום המושב הנוכחי, כי יש זכרונות שילכו איתי כל החיים".
שני ילדיה – מיטל (26) שעובדת בחברת הייטק ורועי (22) קצין בהנדסה קרבית – גדלו במציאות הרבה יותר טובה משלה. מאז גירושיה הם מחלקים את זמנם בין בית אביהם בשיכון המזרח לבין ביתה המרווח במושב יד רמב"ם.
"למזלנו, אין אצלנו חרפת רעב כמו באפריקה, אין ילדים עם עצמות בולטות כמו של שלד, אבל יש הרבה מאוד ילדים שמנים. מפני שהם לא אוכלים בצורה נכונה". 'הרעב החדש' מתייחס לילדים מנתניה, מירוחם וגם מתל-אביב שמפספסים, על בסיס קבוע, לפחות ארוחה אחת ביום, ושהארוחות שלהם לא מאוזנות מבחינה תזונתית.
"בדימונה הכרתי אישה שהיא אשפית במתכונים של תפוחי אדמה. זה המרכיב היחיד שיש ברשותה, ומתפוחי אדמה היא מכינה, כמו בתקופת הצנע, מאכלים דמויי קציצות ועוף ואפילו לפתן. אני מצדיה לתושייה שלה, אבל ילדיה עלולים להפוך לשמנים, מפני שהם חיים רק מתפוחי אדמה, ולתפריט הזה יש השפעות עצומות על המוח, שבאות לידי ביטוי בגדילה, בכושר הריכוז, בדימוי העצמי ואפילו בנטייה לאלימות".
"המושג האקדמי 'ביטחון תזונתי' הוא מכבסת מילים לתופעת הרעב, שהולכת וגדלה משנה לשנה", מסביר רן מלמד סמנכ"ל "ידיד", עמותה א-פוליטית שבזכות תרומות מחו"ל מעניקה סיוע לשכבות מוחלשות. בשנתיים האחרונות, מספר מלמד, 45 אחוז מהפונים ל-24 סניפיהם ברחבי הארץ הם ממעמד הביניים. "בדרך כלל מעמד הביניים הוא החזק בכל מדינה. אצלנו יש יותר ויותר זוגות צעירים שעובדים ומתפרנסים ולא מסוגלים לכלכל את עצמם. בלית ברירה הם מגדלים את ילדיהם על פחמימות בלבד, וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על נכים וקשישים, שנאלצים לוותר על תרופות חיוניות כדי לקנות מזון."
לדברי אברהם-בלילא, כמעט כרבע מהישראלים סובלים במידה זו או אחרת מאי ביטחון תזונתי, המתבטא בכך שההורים מוותרים על הארוחות שלהם על מנת לספק אוכל לילדיהם, ובמקרים חמורים לא מסוגלים לדאוג לאוכל לילדים ללא סיוע חיצוני. כ-60% מהסובלים מחוסר ביטחון תזונתי הם יהודים ילידי הארץ, כ-20% מהם עולים חדשים וכ-20% ערבים.
"אף שכצפוי, כמחצית מהמשפחות הסובלות מכך הן כאלו שרמת הכנסתן נמוכה, יש גם ייצוג למשפחות בעלות הכנסה בינונית-נמוכה. הקשיים הכלכליים קשורים לא רק להכנסה, אלא גם לגורמים כגון גובה המשכנתא או שכר הדירה, היקף החובות והצורף בהוצאות מיוחדות בתחום הבריאות או התיקונים בבית. התופעה שכיחה יותר במשפחות גדולות, בעלות ארבעה ילדים ויותר, משפחות חד-הוריות, משפחות ערביות ומשפחות שבהן ההורים לא השלימו השכלה תיכונית".
רוחמה אברהם-בלילא חברה למלמד לפני כחמש שנים, שחוקקה את חוק ההזנה בבתי ספר שבהם פועל יום לימודים ארוך, ויותר מ-135 אלף תלמידים התחילו לקבל ארוחה חמה מדי יום. "נדדנו ברחבי הארץ, ויש תמונה אחת שלא אשכח עד יומי האחרון", היא מספרת. "נסענו בלילה באחת השכונות בבאר-שבע, ורן הפנה את תשומת ליבי לילדים שעומדים בתור. הוא אמר לי 'חכי, תסתכלי'. כשהגיעה משאית עם עודפי לחם ממאפיות, הם קפצו עליה והתחילו ללכת מכות.
"זה היה בלילה שבין חמישי לשישי. ביום ראשון נפגשתי עם אריק שרון, שהיה אז ראש הממשלה, ותיארתי לו את המחזה. הוא אמר לי, 'תחוקקי חוק ואני אתן לך את כל הגיבוי', אבל קרה מה שקרה, ובמציאות לא הרבה השתנה. ברחבי הארץ פועלים מאות בתי תמחוי, שאני מעדיפה לקרוא להם 'בתי אוכל', ובכל ביקור שם אני נמלאת דאגה, כאמא וכאזרחית, למראה התמונות של ילדים שמגיעים לקבל חבילות אוכל עבור המבוגרים".
"דור הצעירים לומד שזה בסדר לעמוד בתור ולקבל אוכל, ולא זה מה שאנחנו רוצים לראות בעוד עשר שנים. אנחנו שואפים לראות חברה יצרנית, עמידה, שמכלכלת את עצמה. לא דור של פרזיטים שהתרגל לכך שלא חובה לצאת לעבודה, מפני שבסופו של יום יש מי שמספק את החבילה. אני רוצה לטפל באוכלוסייה הנזקקת בצורה שונה.
"דבר ראשון, באמצעות כרטיס מזון, כפי שמסופק בארצות הברית. זה מעין כרטיס אשראי, שמתוקצב על פי מספר הנפשות במשפחה ומאפשר אך ורק רכישת מזון – לא סיגריות ואלכוהול וגם לא חומרי ניקוי ומוצרי ביגוד – כדי שהמשפחה תוכל לערוך את הקניות שלה בכבוד, במקום שאליו נוח לה להגיע ועל פי בחירתה. המישור השני הוא סיוע במעונות יום כדי להרחיב את אפשרויות היציאה לעבודה.
"הקמת הוועדה כרוכה בתקציב של כמה מאות אלפי שקלים, ולכן אני עובדת בשיטת הסלמי. אחרי שהוועדה תתחיל לפעול, משרד האוצר יבין שחייבים לתת לה שיניים וייאלץ להקצות תקציב כדי ליישם את המסקנות וההמלצות".
"ואחרי שתקום מועצה לביטחון תזונתי", מלמד מפליג על גלי החזון, "נעבוד על בנק מרכזי שאליו יוזרמו כל עודפי המזון של החקלאים ושל אולמות שמחות. בנק כזה גם יפתור את הבעיה של עמותות מסוימות, שמפרישות לעצמן דמי ניהול מאחוז לא מבוטל ממחזור התרומות".