תופסים את הצל.
בחורף הישראלי יש יותר שמש מגשם, ברוב הימים. ננצל את ימי השמש למשחק נחמדלשניים – או יותר – ילדים.
קנו כמה גירים צבעוניים. הסבירו לילד הקטן יותר שעליו לעמוד זקוף באמצע המדרכה, כשהשמש מטילה את צילו. הילד השני אמור לצייר בדיוק רב ככל האפשר את היקף הצללית שמטיל גופו של הילד הראשון. נא לרשום מתחת לצללית גם את השעה המדויקת ואת שם הילד.
אחר-כך הילדים מתחלפים, במרחק –מה מהצל של הילד הראשון יעמוד הילד השני . הילד הראשון מתבקש כעת לצייר את הצללית ולרשום שוב את השעה. סביר להניח שהשעות תהיינה שונות: ככל שהתהליך ארוך יותר, פרק הזמן שיעבור בין שני הציורים יהיה ארוך יותר.
כעת כל אחד מהילדים רשאי להשתמש בכל הגירים הצבעוניים כדי לצבוע את צלליתו שלו.
לככל הילדים יסיימו לצבוע את הצללית, הראשון מתבקש לעמוד שוב ב-ד-י-ו-ק במקום בו עמד קודם והילד השני אמור לצייר שוב את הצללית. האם שתי הצלליות חופפות? אם לא, מדוע לא? מה השימוש בדבר שנגלה זה עתה לעיניהם? אם הם עוד קטנים ולא שמעו על שעוני השמש, הנה הזדמנות נהדרת לדבר על כך ולהמחיש זאת.
אם יש בביתם מרפסת שמש – שהיא לאחרונה שוב חזרה לאופנה, או אם הם בין המאושרים שיש להם מטר מרובע אחד של גינה, הציעו להם לבנות לעצמם שעון שמש כדי להשוות אותו עם השעון הדיגיטאלי שעל ידם. זאת הזדמנות טובה להיווכח איזו דרך ארוכה עברה האנושות מאז שעוני השמש ועד היום.
את שעון השמש הם יכולים להכין תוך שימוש בעיגול קרטון שהם יגזרו מתוך קופסת נעליים ריקה או אריזת פיצה ריקה, למשל. אפשר לצבוע את הקרטון בצבעי פסטל או צבעי מים ולקשט אותו כיד הדמיון הטובה. במרכז יש להצמיד פיסת פלסטלינה ובה אפשר לתקוע שיפוד עץ – והרי לכם שעון שמש לתפארת המרפסת!
אם אתם מחפשים עוד כמה רעיונות למשחקים נחמדים ולא קשים לביצוע, גלשו לאתר "מעניין את הסבתא"למדור "בילוי של מספר שעות עם מספר נכדים" ותיהנו!
ולמבוגרים שבינינו, ניזכר באמרה:" כשאדם קטן מטיל צל גדול, סימן הוא שהשמש שוקעת".