אין כמו תחילת היום להתחלות חדשות עם הרבה תקווה והתלהבות אחרי לילה של שינה רגועה.
אך אבוי, דפדוף קל בעיתון מוציא מיד את האוויר מהמפרשים: על ההתחלה נתקלים באסונות של יום אתמול ומשם עוברים לתחזיות האסוניות על רעידת האדמה הקרובה, הפצצה האירנית או אסון טבע שמתרגש עלינו לכלותנו. המחשבות נודדות מהעיתון למשפחה, לעסק, לעבודה ומעוררות את תחושות הפחד והחרדה.
בלי משים ובלי להתכוון נזכרים בבני המשפחה שחשופים לכל מיני איומים:
הילד בצבא, הילדה בדרכה לבית הספר. לקוחות שביטלו הזמנות או מתעכבים להזמין. אחרים, מעכבים תשלומים או מתחמקים מלענות לטלפונים. שיחה לא נעימה עם לקוח ממורמר, השיחות הקודרניות שניהלנו או ששמענו לאחרונה במסדרון של מקום העבודה שלנו על פיטורים וקיצוצים. ועוד צרות שהתרחשו או עלולות להתרחש בעתיד.
וכמו בשיר: "איפה המדינה ואיפה החזון..." מתנדפים החלומות וההתלהבות מפנה מקומה לתחושת החשש מפני הצפוי.
בלב כבד אנחנו יוצאים למסע היומי המעיק והבלתי מבטיח בעסק או בעבודה.
וכאשר זוהי התחושה שאיתה אנחנו יוצאים לעמל יומנו, מה אתם חושבים שתהיינה התוצאות שאתן נסכם את היום?
סביר שחלק מציפיותנו יתגשמו...
רגע...רגע... אולי כאן המקום לעצור?
אם ממילא רוב ציפיותינו יתגשמו אז אולי כדאי לייצר ציפיות אחרות?
צפיות מקדמות!
למה שלא נחליף את הצפייה לאכזבות, בצפייה להצלחות?
כן, אני כבר שומע את הקולות שאומרים: צריך להיות ריאליים. כולם אומרים שיהיה רע, הפרשנים אומרים שיהיה רע, אז איך אני אשנה את המציאות עם המחשבות והצפיות שלי?
ראשית, אכן אם כולם אומרים שיהיה רע, יהיה רע. בעיקר לאלה שאומרים זאת.
שנית, בכל סיטואציה ומשבר יש כאלה שיוצאים וידם על העליונה ויש כאלה שדווקא בסיטואציות הקשות, פורחים.
מה מבדיל אנשים אלו מהשאר?
האתגר הגדול ביותר הוא להבין ולהפנים שבכל קושי יש הזדמנות. היכולת שלנו להבחין בהזדמנות תמצא רק בהתבוננות אופטימית ומתוך כוונה לחפש את ההזדמנויות.
קודם יש להסתכל על המציאות כפי שהיא. גם בימים שבהם הייתה פריחה, היו לקוחות שהתמהמהו, או כאלה שעיכבו תשלומים ולא ענו לטלפונים.
פיטורים? תמיד יהיו. ואם תחפשו טוב, תראו שגם בתקופות קשות יש כאלה שמגייסים. בעיקר את הטובים ביותר שנפלטים ממקומות אחרים.
למי שיש נטייה להיבהל מתחזיות קודרות הייתי ממליץ להעלות את כל הפחדים על הכתב ולידם לרשום מה מתוך הרשימה נמצא בתחום יכולת ההשפעה שלי. לאחר מכן לרשום את התרופות שלנו לכל אחד מאותם איומים.
אחר כך, לקחת את רשימת הפחדים והאיומים שאין לנו שליטה עליהם, שהם בעיקרם קשורים לכוח עליון ומצבי קיצון שאינם בשליטתנו. מכיוון שאיומים אלו נדירים והסיכוי שיתממשו קטן וגם איננו יכולים לעשות משהו בגינם, פשוט לא להתעסק אים.
כעת נותר לקחת את רשימת האיומים שיש לי השפעה עליהם ולשאול את עצמי מה אני יכול לעשות כדי להקטין סיכון וכיצד להיערך טוב יותר לקראת האתגרים.
שחרור הפחדים ולקיחת האחריות על הפעולות יביא את ההתמרה מהלך רוח של חשש לחשיבה יצירתית שתייצר הזדמנויות וצמיחה.
יהודה בנך-מאסטר NLP מומחה בשיחרור מפחדים וחרדות