עבור זוג הורים שעומדים להתגרש הופכת סוגיית המשמורת על הילדים לדבר החשוב ביותר עליו יש לתת את הדעת.
הילדים, הם במרבית המקרים כל עולמם של ההורים, ולכן ראוי כי ייעשה מאמץ על ידם, כמיטב יכולתם, על מנת לוודא כי במסגרת הליך הגירושין וההסכם גירושין, ימוזער הנזק שעלול להיגרם לילדים למינימום האפשרי. במאמר שלפניכם נתייחס לאופן בו נקבעת משמורת הילדים על ידי בית המשפט.
טובת הילד כעיקרון מנחה
ככלל, הדרך הטובה והמומלצת ביותר להתמודדות עם סוגיית המשמורת על הילדים היא שההורים יגיעו להסכמה בנושא, שתייתר את התערבותו של בית המשפט. עם זאת, נוכח האווירה הטעונה והמחלוקות בין ההורים בהליך הגירושין, נדרש בית המשפט, לא אחת, להתערב ולהחליט בשאלת המשמורת.
סעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, תשכ"ב 1962, קובע, כי מקום שלא הסכימו ההורים בשאלת המשמורת או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע בסוגייה זו, "כפי שייראה לו לטובת הקטין", רוצה לומר, העיקרון המנחה את בית המשפט בבואו להחליט בשאלת משמורת הילדים, הוא עיקרון טובת הילד.
יוסף, כי התערבותו של בית המשפט היא במקרים מסוימים הכרחית ומכאן, שעיקרון טובת הילד, אינו אלא מונח שסתום המתמלא תוכן בהתאם לנסיבות ועובר כחוט השני, בסוגיות שונות המונחות לפתחו של בית המשפט, כולן ככולן נוגעות לילדים.
סכסוכי משמורת, היא רק אחת מסוגיות אלה. במכלול השיקולים המסייעים לבית המשפט לקבוע מהי טובת הילד, בסוגיית המשמורת, באים לידי ביטוי פרמטרים שונים, ובית המשפט נדרש לאזן ביניהם.
בדרך כלל, תהיה נטייתו של בית המשפט, בכפוף לעקרון טובת הילד, לקבוע את המשמורת לאם. עיגון נורמטיבי לנטייה זו, מקנה "חזקת הגיל הרך" בסעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, לפיה, "ילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".
המערך המסייע
בבואו לפסוק בסוגיה נעזר בית המשפט במערך נרחב של מומחים המסייעים לו להגיע להחלטה ובכלל זה פקידי סעד ועובדים סוציאליים, שממליצים במקרה הצורך לבית המשפט על זהות ההורה המשמורן. זאת ועוד, לעיתים מבקש בית המשפט מפסיכולוגים להעריך את מידת ה"מסוגלות ההורית" של כל אחד מההורים בטרם יגיע להחלטה. הליך, הכולל פגישות עם ההורים ועם הילדים ועריכת תצפיות על ממשק ההתנהלות בין הילד לכל אחד מהוריו.
משמורת קטין – לא סוף פסוק
פסק דין בעניין משמורת קטין לעולם אינו סופי ומוחלט, ויכול להשתנות בהינתן שינוי נסיבות מהותי המצדיק את השינוי. כגון: מקרה בו ההורה המשמורן חולה, וכתוצאה ממחלתו זו אינו מסוגל לטפל בילד שהופקד במשמורתו.
דוגמא אחרת, היא הסתה רדיקלית של הילד מצדו של ההורה המשמורן כנגד ההורה שאינו משמורן. בשורה של פסיקות שעסקו במקרים מסוג זה, קבע בית המשפט לענייני משפחה, כי הסתה קשה, מהווה עילה קבילה לשינוי פסק הדין ולהעברת המשמורת.
משרד עו"ד קוהלי מאמין, כי יש לבחון כל תיק לגופו, ובראש ובראשונה להבין באמצעות גורמים חיצוניים ואובייקטיביים, מהי טובת הקטין. לפי עיקרון זה, ועיקרון זה בלבד, תושג, באמצעות ערכאות המשפט השונות, התוצאה הטובה ביותר עבור הקטין עצמו.