אין בית מדרש ללא חידוש

בס"ד.

פרשת "בֹּא"

מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

"החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות י"ב/א').

לפני תום ההשפעה של האותות על פרעה ועמו, אנו מתבשרים כי משה ואהרון מכינים את בני ישראל, לקראת ליל הגאולה. מעתה שליחותם העיקרית היא כלפי בני ישראל. אבותינו העבדים "למדו" מפרעה מהו לב קשוח, המשנה דעתו רק בתוקף הפחד והמכות שהונחתו עליו. היה חשש, שמא השחיתות האופיינית לפרעה תשתרש גם בקרב בנ"י. או אז מבהירים משה ואהרון לעם חשיבות "החודש הזה לכם". "החודש" מלשון התחדשות, לידה חדשה, רעננות, בניגוד לקיפאון המצרי הרוחני והמוסרי. משה מראה לבני ישראל באמצע תהליך האותות והמופתים המונחתים על המצרים את הלבנה המתחדשת מידי חודש ומלמדם על מצוות קידוש החודש על פי ראיית הלבנה.

הפניה בכתוב בפרשה היא קודם כל למשה ואהרון מנהיגי העם ורק אחר כך נאמר: "דברו אל כל עדת ישראל...", שהרי קביעת ראשי החודשים וקידושם נתונים בידי המנהיגים. נציגי העם יכולים לבוא ולהעיד כי ראו את הלבנה בצאתה, אך הקביעה מתי ראש חודש, מתי מתחיל החודש תלויה במנהיגות. כך אנו לומדים חשיבות עליונה להתחדשות המתמדת של כל עשייתנו, כנאמר במסכת חגיגה: "אין בית מדרש ללא חידוש" (דף ג' ע"א). כל עשייתנו חייבת להיות מעוגנת בתפיסת עולם נפלאה זו: יש ללמוד וללמד את הקיים, לשנן ולזכור, אך כל הזמן לחדש, להוסיף, להתפתח ולדאוג לתהליכי שינוי. כולם צריכים להיות שותפים בראיה, בחשיבה, באבחון תחילת החודש, אך המנהיגות צריכה להחליט מתי, איך וכמה.

ההסתכלות כלפי מעלה כדי לראות מידי חודש את התחדשותה של הלבנה מוסיף לנו רעיון נוסף של התקדמות בעשיה, תהליכי השינוי חייבים להיות מעוגנים בראש פתוח, בזקיפות קומה ובדימוי עצמי חיובי. הרמת הראש מידי פעם מעלה מעלה היא צורך חיוני בחשיבה נפלאה ובמציאת רעיונות חדשניים. מי שראשו נטוי כל הזמן כלפי מטה ואינו בוטח בעצמו וביכולתו, מי שלא ניחן בהעזה, בנחרצות ובביטחון עצמי - לא יוכל להתבונן כלפי מעלה ולראות את השינויים המתחוללים, שהם כל כך חשובים לחודש נוסף, להתחלה חדשה ולהתפתחות. ההתחדשות היא ממאפייני העם היהודי בכל הדורות, הלמידה והכתיבה ללא לאות בתחומי החכמה של מקורותינו היא מדהימה ואין לה אח ורע באף אומה אחרת בתבל. חשיבות החדשנות ופיתוח המצויינות אפיינה מאז ומתמיד את עמנו, לא בכדי למעלה מ- 20% ממקבלי פרס נובל הם מקרב העם היהודי. קידוש החודש הנערך מידי חודש במוצאי השבת, מחייב אותנו לזקוף ראשנו למעלה כדי לראות את הלבנה בתחילתה ולחוש את חשיבות ההתחדשות. אנו חשים את עוצמת ההתחדשות כאשר בתום ה"קידוש" אנו יוצאים במחול של "טובים מאורות שברא אלוקינו יצרם בדעת בבינה ובהשכל, כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל".

אנו צריכים להיות מרוצים ושמחים מכל מה שאנו לומדים ומשכילים אך עלינו לעשות שני דברים חשובים מאוד: ראשית, ללמוד וללמד: "והגדת לבנך..." - להעביר כל שלמדנו לדור הבא, כל הורה לילדיו, כל מורה לתלמידיו. שנית, להתחדש, להוסיף דעת ותבונה - מתוך הלמידה צריך למצוא נתיבים נוספים של שכלתנות, נדבך נוסף על הקיים, בניית עולם גבוה יותר וחזק יותר. אפשר להוסיף שלב בסולם רק אם מסתכלים כלפי מעלה וחשים שיש מקום להתחדש. כאשר כובשים יעד, כאשר מגיעים לראש פסגה, צריכים להיות מאושרים, הפניית הראש כלפי מעלה עוד ועוד תמחיש לנו שיש פסגות נוספות אליהם צריכים לשאוף להגיע. כך בחינוך ילדינו – כל הזמן ללמוד, להשכיל ולהוסיף ידע ומיומנויות, לעגן את הנלמד בתוכנו פנימה, או אז לזקוף קומה וליצור משהו חדש נוסף, ללמוד אותו להטמיעו בתוכנו ולקדש חודש נוסף.

בקידוש החודש אנו מטביעים חותם מובהק של יחסים אנושיים-חברתיים. ההתחדשות בכל תחום ועיסוק חייבת ליצור חשיבה קולקטיבית של צוות האנשים המובילים, בשיתוף פעולה מלא. כאשר האדם שותף, התוצאות תהיינה מעולות וייחודיות. כך ניצור חיי חברה אפקטיבית, חכמה ומועילה.

                                                                                                 ד"ר יחיאל שרמן

www.h-y1.fav.co.il