הגלויות שבשירותים של בתי הקפה והמסעדות הן משהו. גם המלצה על מקומות, גם מילים מסוגננות בקופירייטריות ראויה לשמה, גם כיוון מחשבה חדש ובעיקר משהו חדש ורענן. מצחיק היה לראות את הפרסומת למשחה להורדת שיער מהרגליים. על הגלויה ציטוט של אסאמאס – "ערה?" שואל הבחור. לא צריך להיות בעל דמיון מפותח על מנת להבין למה הוא מתכוון. לא, לא בא לו לקרוא איתה דוסטוייבסקי ולא, הוא לא בקטע של ללטף אותה עד שתרדם, הוא מכוון משימה בהחלט ובעל כוונה ברורה, ואין בכוונתו לתת לשום אובייקט, אירוע או אפילו מצב פיזי (עייפות) לשנות לו את מסלול הטיסה. הבחורה בכנות מצמיתה, עונה לו: "ערה, אבל שעירה". הגבר הזה, הוא הגבר הדמיוני של הקופירייטר החתיך (אך ההומו) ממשרד הפרזסום הכי נחשב בתל אביב. קופירייטר שידידותייו ההטרוסקסואליות המשתפות אותו בשטויות החיים שלהן, מעניקות לו חומרים אין סופיים לקמפיינים מוצלחים. אותו הומו הוא זה המודה לאלוהי ההומואים כי הוא לא בחורה הטרוסקסואלית, כי לא היה מתאים לו לסבול את השטויות של הגברים הטרוסקסואלים.
במציאות אף גבר לא מחזיר תשובת אסאמאס, על ה"שעירה". לא משנה כמה חופים חרש הגבר בחופי קוסטה ריקה, בטיול של אחרי הצבא, וכמה צרפתיות וגרמניות לא מגולחות הוא ראה.לא משנה שבצבא בבונקר בדרום לבנון הוא בעצמו לא התקלח שבוע, ובמקלחות הוא ראה עשרות רגליים שעירות של חיילים מאותגרי שינה, בעלי שערות רגליים סמיכות, שחורות ומסולסלות. הגבר הזה לא מעלה על סף דעתו שמשערות לא מתים, שזה טבעי ושיתחיל להתרגל כבר, כי אשתו בטוח לא תגלח בשבילו כל שני וחמישי. הוא ממשיך לחיות באשליה שבכל עת, את תשכבי לצידו חלקה, מוכנה ומזומנה, ולצידך ויברטור שעושה לו את זה. הוא לא זוכר, או לא רוצה לזכור, שבחיים יש גם ספונג'ה וטרנינגים, תינוקות צורחים ועייפות בלתי נגמרת. ומכיוון שאין לך כוח לחנך אותו ולספר לו על החיים האמיתיים (חיי הנישואין) לא אלו המוצגים בז'ורנלים, את מעדיפה פעם בחודש קפיצה לחנות האהובה עלייך - חנות סקס ושינת כפיות עם אביזר מין האהוב עלייך, מבלי שאיזה גבר עתיק יחיה באשליות לגבי שערות רגלייך.