חגים של עצמאות
מי בכלל רוצה עצמאות
למה את מתכוונת, מדינת ישראל, כשאת אומרת חג העצמאות?
אם נתייחס למוסדות המדינה כמשקפי מצב המדינה, נוכל להגיד כי המדינה עצמאית. המוסדות פועלים בדרכם העצמאית. יש להם קריטריונים, נהלים...
האם יש למוסדות המדינה תפקיד בעצמאות תושבי המדינה? תלוי את מי שואלים.
האם מדינת ישראל, מזמן תקומתה, הופכת להיות יותר עצמאית? שוב, תלוי את מי שואלים.
אפשר לשמוע על אכזבת אזרחים רבים מהמדינה בתחומים מגוונים. תפקוד המוסדות, מערכות היחסים בין קבוצות, אלימות...
אז מה בכל זאת עושים?
נתחיל מברור המושג 'עצמאות'. גם שלי. גם של המדינה.
התבוננות על המהלך ההיסטורי מראה כי יש מורשת חוזרת על עצמה = מסתבכת. ויש מהלכים 'חדשים'.
למשל, מורשת חוזרת על עצמה נוכל לראות בכך שחורבן בית אחד לא הספיק, משהו בהתנהלות חזר על עצמו וגם הבית השני נחרב.
את החלוקה ליהודה וישראל, אפשר להקביל לאשכנזים, מזרחים. מורשת הפלגנות שרירה ומתקיימת כפרק יסודי בהיסטוריה. למדנו? תלוי את מי...
הנה, אנחנו מדברים על כ 2000 שנות גלות. יש יהודים שהעדיפו להישאר בגלותם בתקופת בניית הבית השני. הם כבר ידעו שיהיה חורבן בית נוסף. לארוז, לפרק, לעבור, להתחיל מחדש. פרנסה, חברים, פולחן.... עזבו, בואו ונחכה. נמתין בגולה עד שהמשיח... רק מה, ההיסטוריה לא עוצרת בשביל אף אחד. אם אתה לא תצא ממצרים (כאן מצרים היא כל המקומות בהם יהודים היו וסבלו) מצרים תחדור יותר עמוק.
לפני מאות ספורות של שנים, מתפתח הרעיון של מדינות. גם אנחנו עברנו כמה שיטות הנהגה. שופטים, נביאים, מלכים. והנה, מדינות מתחילות לקום ברחבי העולם. היהודים מתעוררים. היינו קבוצה שקיימה, עוד לפני הספירה שלכם, פולחן די משותף, מונותיאיסטי, על שטח אדמה מוגדר. רוצים לחזור למולדת שלנו ולהיות עצמאיים משליטתכם.
בהיסטוריה שלנו מתרחש, מהלך מתחדש. למשל, המצאת הציונות = יהדות וסוציאליזם, קיבוצים... ברור שכשהגענו, אחרי שנות סבל עמוק בגלות, לישראל, אפשר היה להשכיל ולהביא ניסיון ולמידה מצטברים. הנבחרים החליטו 'להתחיל מחדש'. להעלים את ה 'יהודי הגלותי'. ואנחנו הרי יודעים שלהוציא את מצרים מהאנשים יכול להיות קשה מאוד.
ואכן.
ככלל, היהודים המבקשים ליצור עצמאות בארצם, אומרים, יש לנו מרקם משותף. יש לנו מטרות, די נשגבות, משותפות. כשמשפחה מבקשת ליצור מרקם משותף היא יוצרת חמימות. אווירה משותפת ואוהבת. תמיכה עקבית, רצופה וחד משמעית, בשותפים לה.
אמרנו, בית שני נחרב, עקב שנאת חינם. מה קרה כשתפוצותנו הגיעו לארץ? אמרנו להם, שמחים לבואכם, רק תעשו מה שאנחנו אומרים לכם. אחרת לא נאהב אתכם. וחוצמזה, אתם קצת לא מתאימים למה שהארץ צריכה. אנחנו מנהלי התהליך, יודעים בדיוק מה הארץ צריכה. אז נתאים אתכם. פיתחנו סדרת סטיגמות מטורפת.
בקיצור, הפסדנו הזדמנות ענקית. כמיהה ענקית למשפחתיות משותפת, נגדעה באחת. תרבות העדות, בלשון העם, נפסלה על הסף. קראו לזה "כור היתוך". מה הרווחנו? הרעיון שהוצע אז, להיות כמו שאר העמים. כאילו הם דוגמא נאצלת. חלקנו זוכרים את האמירה, כשיהיה לנו גנב יהודי...
במקום לקבל מרקם אוהב ומשתתף. במקום ליצור אווירה משפחתית מקרבת, יצרנו ניכור. קיבלנו עבריינות, אלימות, כעס.......................
למעשה שפכנו את הבלגן שצברנו בגלות, יחס הגויים אלינו, אחד על האחר. הגיוני?
לא פלא שאנחנו צריכים לחץ מבחוץ שיקרב, 'יאחד' בינינו.
הפסדנו הזדמנות נדירה ליצור שותפות. בואו ונחשוב מה יכול להתרחש במשפחה, כאשר שהשותפים בה נוהגים במוסריות עליונה. איזו תחושה של אכפתיות ולאיזה טווח הדברים יתפתחו.
לא יכולה להתפתח עצמאות אצל אדם, זוג, משפחה, עם וכל השאר, כשאין כבוד הדדי, קבלה וכל שאר המילים היפות, חד משמעיים. לא אחד בפה ו800 בלב.
היום, יש לנו הזדמנות נוספת. אנחנו נמצאים בצומת. ראוי לפתח מערכות חברתיות, מוסדיות, העוסקות בפתרונות עמוקים ולטווח ארוך.
אפשר לראות את פספוס ההזדמנות לאחדות והרמוניה למשל בתחום האקולוגי. בשטח זה מובן שכל תהליך התערבות מחייב התחשבות מרבית, בנתוני המקום, על מרכיביו השונים ולטווח ארוך. אחרת, יכולת המקום, לספק לנו חזרה, תנאים מתאימים לחיים בריאים, קטֵנים.
האקולוגיה משמשת כקנה מידה בסיסי לעצמאות. כל הפרטים, מרכיבים את התמונה. כשנותנים לפרטים מסוימים עדיפות, השתלטותם, תגרום לתהליך מנוון ולנזק של המרקם הכללי.
עצמאות נמדדת ביצירת הרמוניה בין כל הרכיבים. לדעת לקבל מהעדות השונות את הידע והניסיון שצברו יכול להיות מדהים. יש לכורדים (כן, אלו עם המצח המרובע) ידע מדהים ביצירת אקוספירה בה צמחים שונים מגבים אחד את האחר. הצורך בריסוס, יורד. יש ידע בריאותי ע נ ק שהצטבר, מניסיון של אלפי שנה, בכל עדה. פסלנו זאת כפרימיטיבי. מי הפסיד?
תחשבו מה אנחנו מפסידים בכל רגע ורגע בסטיגמות הקלוקלות, אותן אנו מגבים, כמובן, גם מדעית.
סיכוי לעצמאות יכול להתרחש כשכל אדם, זוג, קבוצה, ייצרו חופש/ עצמאות, מדרכים המובילות לריחוק. מהגדרות המעוורות אותנו מקרבה.
לחגוג עצמאות = לפתוח מעגלים סוגרים אל מעגלים מְחבְּרִים. אל חגים, מעגלים, של עצמאות.
זוגתי, בת-אור, שמה לב שהעברית תתאים לקריאה נעימה, תודה לך.
יאיר כהן
Hoshen13@gmail.com