חינה הודית
יהודי הודו חוגגים חינה הודית , עם סמלים סימבוליים, מוזיקה על טהרת הסגנון ההודי ומיני מאכלים מיוחדים שמגישים במיוחד עבור הטקס.
ההכנות לטקס מתחילות בתלבושות הודיות מסורתיות,את הכלה מלבישים שמלת "סרי" מפוארת מבדי משי מעוטרים, בגוון ירוק בעל משמעות של בריאות והתחדשות שפע ואושר, את שמלת "הסרי" מקשטים בשיבוץ של סוגי אבני קריסטל ירוקות (כמו אבן הברקת, שהייתה אחת מאבי החושן של הכהן הגדול), לשמירה מעין הרע... אחד
ויש גם סמאי...
את החתן והכלה נושאים החברים הקרובים, לאוהל החינה על גבי אפריון המעוצב לפי המסורת ההודית בבדים משובחים בצבעים עזים בגווני אדום, החתן והכלה יושבים בתוך אוהל חינה שהוכן, קושט ועוצב במיוחד עבור הזוג הטרי. הכיסאות בתוך האוהל אף הם עטופים בבד לבן המרמז לטוהר, רגע לפני חלוקת המתנות מדליקים את נר הסמאי, שנפוץ רק בקרב חוגגי חינה הודית שתפקידו להגן על הזוג מפני כל מיני רוחות רעות...
טקס הענקת הצמידים בחינה הודית
בדומה לטקס הזהב בחינה מרוקאית, גם בחינה הודית יש טקס שנקרא טקס הענקת הצמידים: מחרוזת של צמידים ששזורים לתוך סידור פרחים אשר אותם יניחו על ראשי החתן והכלה, סגולה לחיים ממושכים ביחד, לטקס הצמידים ישנה משמעות נוספת ולא פחות חשובה, רגע לפני ששמים אותם על ראשי הזוג, מזמינים את הבנות הרווקות בכדי לענוד את הצמידים בעלי הסגולה והברכה לזיווג מהיר. את מריחת עיסת החינה, מקובל על פי המנהג לתת לאם הכלה והיא מורחת אותה על האצבעות בו יענדו הזוג את טבעות הנישואין ישנם ערים ואזורים בהודו בהם נוהגים לצייר ציורים בסגנון מהנדי שהוא אומנות הציור על הגוף בעזרת חינה, את ידי הכלה היו מעטרים בערבסקות יפיפיות אשר הוסיפו יופי וחן לכלת השמח.
אורז סימן לשפע...!
יהודי ארצות המגרב מכינים מגשי עוגיות לחינה, בהודו נהגו היהודים המקומיים להשתמש במגש גדול עליו הניחו גרגירי אורז צבעוני בצבעי ורוד עזים סמל לעושר, למגש מוספים סוכריות דבש ותפוחים מצופים דבש וסוכר לחיים מתוקים, את אגוז הקוקוס מוסיפים לשפע, המסמל עץ הקוקוס התמיר והשופע, בנוסף פיזרו מטבעות כסף להצלחה גשמית. המגש מונח לרגלי הזוג והאורחים מוזמנים לאסוף חופן אורז ולברך את החתן והכלה ,תוך כדי זריקת האורז על הזוג, המשך טקס החינה ההודי דומה מאוד במהותו ומזכיר את שאר טקסי החינות של עדות ישראל: מוזיקה, ריקודים וכמובן חינה למריחה...