"כן ולא" השבתי לו. הוא נעץ בי מבט משתאה, "מה הכוונה? או שיש או שאין" פסק חד משמעית. "לא יתכן תשובה והיפוכה" המשיך.
"נכון" השבתי. "אכן התשובה לכך לא פשוטה כלל, אבהיר את דברי.
לקחתי נשימה ארוכה ופתחתי: "בשנים האחרונות המושג נשמות תאומות, נעשה שגור בפי מטפלים ואנשי רוח רבים, אולם בהקשר זה ישנן שאלות נוספות. כלומר כדי להשיב על שאלה זו יש להשיב תחילה על קודמותיה לדוגמא:
מה היא נשמה? ומהיכן החלה?
אם נדע את המקור נוכל לדעת האם קיימות נשמות תאומות?" "רגע רגע" התפרץ בקוצר רוח, "מה איכפת לי מה היא נשמה? אני רק שאלתי אם יש או אין דבר כזה?" נראה היה כי הביטחון שב אליו והוא חש די נינוח חשבתי לעצמי. "אם אומר לך שיש, או אין, האם זה יספק אותך"? השבתי.
"לא היה בכוונתי להרגיז אותך, פשוט הייתי סקרן", אמר בנימה מתנצלת. "האמן לי שלא התרגזתי כלל, אולם מאחר והתשובה לכך מורכבת, הרי שתשובה חיובית או שלילית לא תספק אותך. על כן, קח נשימה ארוכה, תתרווח ותתחיל להקשיב בסבלנות", השבתי לו, כפי שאני משיב לא אחת לילדיי השואלים דבר מה שהתשובה לשאלתם כפופה להסבר מקיף.
"אם כן" פתחתי שנית, "ראשית מה היא נשמה ומה הוא מקור הנשמות? אם נדע את המקור נוכל לדעת האם קיימות נשמות תאומות?"
"רגע, מה היא בעצם נשמה? כלומר כיצד היית מגדיר אותה?" התפרץ שוב לדבריי.
עתה ראיתי בדמיוני את פרופ' קליין בילדותו, כנער שמנמן, בלונדיני קופצני וסקרן, המתפרץ בכל פעם לדברי מורתו הגוערת בו. התעלמתי מדבריו והמשכתי, "הגישה הרווחת והפשטנית ביותר בכל הדתות היא הגישה הקשורה לאלוקים, אשר הוא ברא את האדם והפיח בו נשמה= כוח חיות" (ויטאליות). "נו תהיה רציני" קטע את דבריי, "אתה באמת מאמין בשטויות האלה? אני שואל ברצינות", המשיך בחוסר סבלנות. התעלמתי שוב מהערותיו והמשכתי. "לעומת זאת, צד אחר היא הגישה הקבלית, הקשורה אף היא אל הבורא. לפיה האדם הראשון הוא מקור הנשמות, כאשר חטא באכילת הפרי האסור בגן עדן, התנפצה נשמתו למיליארדי רסיסים והיא מקור הנשמות = כוח החיות, כלומר הנשמה היא אנרגיה" השבתי לו.
"תראה, לא ציפיתי ממך לתשובות שכאלה" הרים את קולו, "מה אני לא יודע שהנשמה היא אנרגיה? ברור שהיא אנרגיה, אבל מהיכן היא מגיעה? כלומר איך היא משפיעה על האדם?" המשיך להקשות.
"הנשמה מגיעה מלמעלה" השבתי לו והבטתי לתקרה. "ואיך היא משפיעה על האדם?" חזרתי על שאלתו, "כאשר האנרגיה אשר היא כוח החיות חודרת לגוף הפיזי, היא משפיעה עליו, היא מחייה אותו" השבתי בסבלנות.
הוא חכך בדעתו מעט ושאל, "מה מידת ההשפעה של הנשמה על האדם?" "ההשפעה על האדם תלויה בין השאר, ברמת החיבור וההשפעה של הנפש עליו".
"רגע רגע", מיהר שוב לקטוע, "למה הכוונה רמת הנפש? הרי זה אותו הדבר נפש ונשמה", פסק ללא עוררין. "צר לי, אולם הנפש והנשמה אינן זהות" השבתי לתומי. "מה זאת אומרת? הרי תמיד אומרים שיש בכל אדם נפש/נשמה במובן זהה" התפרץ שוב. חשבתי שמייד אעמיד אותו בפינה כעונש, כפי שבודאי נהגו בו לא אחת בבית הספר.
"אמור לי מר קליין, האם בילדותך מצאת את עצמך עומד בפינה פעמים רבות כעונש"? הוא הביט מופתע וחייך. "כן נכון איך אתה יודע"? שאל. חייכתי אליו, "במידה ותמשיך להתפרץ לדבריי גם אני אשלח אותך לפינה" השבתי. הוא גיחך, לראשונה מאז שנפגשנו והעז להעלות חיוך על פניו. "אל תשאל, כאשר הייתי ילד, כולם צחקו על כך שאת מרבית השיעורים למדתי בעמידה" נזכר. "טוב הבנתי את הרמז העבה, אשתדל לא להתפרץ לדבריך" המשיך.
"כפי שאמרתי הנפש והנשמה אינן אותו הדבר, הנפש היא החלק הנמוך של הנשמה, נפש יש בכל יצור חי, נשמה יש רק ביצורים מפותחים, כדוגמת בני אדם, אולם נהוג לחלק את הנשמה לשלושה חלקים, המכונים בראשי תיבות נר"ן=נפש, רוח ונשמה.
בגישה הקבלית מקור הנשמות מהתנפצות נשמת האדם הראשון למיליארדי רסיסים, זאת כתוצאה מאכילת הפרי האסור בגן העדן. אותם ניצוצות הם המקור לנשמות הגברים, בעוד התנפצות נשמת חווה בגן העדן למיליארדי ניצוצות הן המקור לנשמות הנשים".
ראיתי שהוא נע באי שקט כמבקש לשאול. "כן מה רצית לשאול"?
"אוקי, מה עם כל אלה שלא מאמינים בקבלה? האם זהו ההסבר היחיד לנשמות? אין גישות אחרות סבירות יותר? מה קורה עם החילונים ואלו שאינם מאמינים באלוקים? גם הם חושבים כך?" התרעם והביע חוסר אמון.
"לא יש גם גישה אחרת" השבתי: "כל דבר בטבע הוא אנרגיה. כל צמח, כל בעל חיים, כולל החיידקים והמיקרובים השונים הם בעלי אנרגיה. הנשמה אף היא אנרגיה, בעלת רמת דחיסות גבוה, אשר נוצרה עם התהליכים האבולוציוניים, כחלק מכוחות הטבע.
הטבע על פי גישה זאת, לא נתון לשום השפעה של כוח עליון המצוי מעליו, אלא הוא מייצר את התנאים להם הוא מוכתב מתוך היצירה של עצמו". "רגע אחד" קטע את דבריי. " הסתבכתי, המשפט האחרון "מוכתב מתוך היצירה של עצמו" לא היה לי ברור" ביקש הבהרה.
"אני אסביר, החיים על פני כדור הארץ "מכתיבים" לטבע כיצד עליו להשתנות.
לדוגמא: התחממות כדור הארץ, נוצרת מפליטת גזים אותם מייצרים התוצרים (אדם, בע"ח) של הטבע, הגורמים ליצירת שכבת בידוד במעטפת כדור הארץ, כך שהחום הנפלט מקרני השמש אינו משתחרר ממעטפת כדור הארץ וגורם להתחממות הכדור. בעקבות כך נוצרות אנרגיות אחרות כגון: אסונות טבע, סופות, הוריקנים ו...או "המבול" המפורסם בתנ"ך, אשר עשוי לחזור על עצמו עם השנים. זאת כתוצאה מהתחממות כדור הארץ אשר תמיס את הקרחונים המצויים בשני הקטבים (כפי שחוזים המדענים)....וחוזר חלילה". רק לקחתי אויר וכבר הפרופ' שלי התפרץ שוב. "כן אבל איך זה קשור לשאלתי, כלומר איך זה קשור למקור הנשמות?" שאל. "הנה אני כבר מגיע לכך" השבתי לו.
"מאחר וכל תהליך הוא אנרגיה והאנרגיה היא חלק מהתהליכים האבולוציוניים, הרי שהעולם האינסופי מלא בסוגי אנרגיות שונות, להן הוא מוכתב מכוח היצירה של עצמו, ביניהן אנרגיות שבכוחן להשפיע על האדם, אחרות העשויות להשפיע על אנרגיות אחרות".
"לא כל כך ברור לי למה אתה מתכוון" התעקש ידידי הפרופ'.
"לדוגמא: כוח החיות של האדם, הויטליות שבו, עשויות להיות מושפעות ממזג האוויר, מכמות הניוטונים והפרוטונים שבאוויר, מהיחס שבין החלקיקים השונים המרכיבים את האוויר הסובב אותנו ועוד". "כן הוא מושפע גם ממצב הורמונאלי שלו, מאמפטמינים, מאנדורפינים ומדברים רבים ונוספים" התפרץ שוב הפרופ' שלי.
"נכון, אבל אינני מתכוון לכך אלא לדברים אחרים, כמו לעובדה כי כוח החיות של האדם מושפע מהסובבים אותו, אדם המוערך בסביבתו יהיה בעל ויטליות רבה, חיוני, רגוע, שליו, בעל אנרגיה טובה. לעומתו אדם שאינו מוערך והזקוק כל העת להוכיח את עצמו לסביבה ולחברים, תמיד יהיה לא מרוצה, עייף וחסר אנרגיה...
הסברה כי לא יתכנו חיים ללא המרכיבים הבסיסיים, אף היא הופרכה מזה זמן רב!
כלומר, קיימים חיים, גם ללא המרכיבים הבסיסיים הידועים לנו.
יתרה מכך, חיים אלה אינם מתקיימים כאשר מצויים המרכיבים הבסיסיים. מאידך, מה מבדיל בין אדם חי למת? כוח החיים, אנרגיה, אולם האם האנרגיה היא דבר פיזי? עד כה נראה שלא. לרובנו האנרגיה היא דבר לא מוחשי, על כן היא נתפסת או משולה לבלתי נראית, כך גם מרכיב הנשמה.
כלומר, ההבדל הוא בעובדה האם אותה אנרגיה, נשמה מצויה בגוף הפיסי או שהיא יצאה ממנו ואז הגוף הפיזי מת. המסקנה היא שהנשמה היא סוג של אנרגיה -כוח החיות, הויטליות שבאדם או בכל בע"ח.
כמו כן, הגוף הפיזי ללא אנרגיית הנשמה, משנה אט אט את צורתו, כפי שקורה לכל דבר בטבע. כידוע אין חומר האובד מהעולם, אלא רק משנה את צורתו". "טוב את זה כבר למדתי בתיכון" התפרץ. "כך גם הנשמה, היוצאת מהגוף הפיזי ונכנסת לגוף האנרגטי של האדם, אשר עוזב גם הוא את הגוף הפיזי עם יציאת הנשמה.
כלומר שהנשמה- כוח החיות הפיזי של האדם, היא אנרגיה שאינה מתכלה, אנרגיה המאופיינת באופן ובצורה מיוחדת השונה מאנרגיות אחרות הקיימות על פני כדור הארץ ומחוצה לו".
"אתה בעצם אומר שאנרגיית הנשמה היא אנרגיה ספציפית", ציין ידידי הפרופ'.
"כן בוודאי, כך גם אנרגיית החי והצומח, גם להם אנרגיית חיות, גם הם מתפתחים, גדלים, קמלים וחוזר חלילה. כמובן כפי שכל דבר מתפתח ומשתנה עם הזמן בטבע, כך גם אנרגיות החי והצומח".
"האם אנרגיות אלה זהות לאנרגיות הנשמה?" שאל.
"כן ולא" השבתי נחרצות. הכן הוא בכך, שיש בהן אנרגיה של חיים, וויטליות ומאידך, היא שונה מאנרגיית הנשמה המרכיבה את האדם. כלומר אנרגיית הנשמה נתפסת כאנרגיה השונה מאנרגיות אחרות, השוני בכך, שאנרגיה זו חוותה שינויים רבים, אשר גרמו לה להתעצם, להתנסות ולהתפתח, כמו כל דבר בטבע המתפתח בתנאי האבולוציה השונים". הפרופ' לא התפרץ יותר וישב כמהופנט והאזין לדבריי, לפתע הרים את ידו "כן מה שאלתך?"
"אני מבין מדברייך שהאנרגיה היא בעלת כוח או יכולת למידה עד כדי מצב בו היא עשויה להשתנות?"
"נכון, כמו כל דבר בטבע גם האנרגיה משתנה בהתאם למצב, אנו כבני אדם, שוללים לרוב את יכולת החשיבה, או זיכרון הניסיון (שהנו חלק מתהליך חשיבה) מיצורים קטנים מיקרוסקופיים, בתואנה שהם יצורים חד תאיים, שאין להם יכולת למידה. אולם כיצד הם כל פעם "עובדים" עלינו מחדש ופוגעים בנו בזנים חדשים העמידים בפני החיסונים של טובי המוחות העולמיים בקרבנו?" השבתי לו בשאלה.
"הם מתחסנים עם הזמן" השיב פרופ' קליין.
"נכון אולם מה זה מתחסנים? הם למעשה לומדים" ונשאלת השאלה איך הם לומדים אם אין להם יכולת למידה? השבתי לו.
"נכון, זאת באמת שאלה לא ברורה, איך זה באמת קורה"? שאל הפרופ' באופן מהורהר.
"כאמור ההסבר המדעי לכך הוא, כי היצורים הזעירים הללו "מתחסנים" (במילה אחרת הייתי אומר לומדים מהניסיון). כך נוצרים זנים העמידים יותר בפני החיסונים. דהיינו, קיים כאן תהליך של למידה, הסקת מסקנות ושינוי, כתוצאה מהסקת המסקנות, ניתן לכנות זאת אבולוציה, מוטציה או כל שם אחר," השבתי, "אולם העובדות הן כאלה".
"אתה צודק אף פעם לא חשבתי בכיוון הזה של יכולת הלמידה ליצורים מיקרוסקופיים. אולם באופן בו אתה מתאר זאת, זה מאוד הגיוני ומובן", הסכים עם דבריי.
"עכשיו אם כן, חשוב לרגע, אם יצורים זעירים כל כך, הם בעלי יכולת שינוי ולמידה כה מהירה וגדולה, מה עוצמתה ויכולתה של הנשמה, המאופיינת בזיכרון והתפתחות של מיליוני שנות ניסיון"?
"כל הכבוד, ממש כל הכבוד להסבר שלך. אני חייב לציין כי הנסיעה עד אליך שווה כל אגורה. זה היה באמת הסבר מאלף" שיבח אותי עד כדי כך שחשתי כי פני האדימו.
"אני מרגיש שהפעם הגעתי למקום הנכון, אצלך אוכל לקבל תשובות לשאלות רבות המנקרות במוחי" המשיך בסיפוק.
"עד לאחרונה הייתי בדעה שכולכם שרלטנים" המשיך בהצהרה דרמתית. "אולם אני חייב לציין כי הפגישה איתך שינתה לי את התפיסה, אני לראשונה חש בתשובותיך ביטחון בהיגיון הפשוט" ציין, התרווח והמשיך.
"אולם המחקרים מדברים על כך שתהליכי זיכרון מצויים במוח ולא בנשמה" המשיך להקשות.
"נכון ולא נכון" פתחתי והסברתי. " המוח מורכב משני סוגים של תאים - תאי עצב ותאי גליה. מסת המוח של אדם בוגר נעה לרוב בין 1,400 ל-1,650 גרם כאשר נפחו הממוצע הוא כ-1,600 סמ"ק. המוח מהווה בממוצע שני אחוזים ממסת גוף, אולם צורך כחמישית מזרם הדם, ומאספקת חמצן (בזמן מנוחה).
אולם, החלק המעניין הוא, כי המוח של הגברים שוקל כ-100 גרם יותר מזה של הנשים וכמות התאים בו גדולה בכ-4 אחוז מהכמות המקבילה אצל הנשים. מצד שני אין ראיות לכך שהבדלים במשקל המוח משפיעים על מידת האינטליגנציה או על היכולת המנטלית. לעומת זאת אנו יודעים כי האדם הממוצע משתמש רק ב-3 עד 10 אחוז מיכולת המוח שלו, נשאלת השאלה מדוע? האם הוא לא רוצה להיות "יותר חכם"? בוודאי שכן. אלא שאין הוא יודע כיצד להתחבר ליכולות שלו, למידע המצוי בו. כאשר אני אומר למידע המצוי בו, הכוונה למידע המצוי בחלק האנרגטי שבו, הנשמתי שלו. אגב ממצאים מחקריים אלו משמשים בין היתר בסיס להסבר תופעות פרפסיכולוגיות שונות. מצד שני תהליכי הזיכרון הם תהליכים הנוצרים באמצעות הנוירונים שבמוח. כל אחד מהנוירונים שבמוח יוצר קשרים הנקראים סינפסות, כמות הקשרים נעה בין -1,000 עד 10,000 תאי עצב אחרים (כלומר, כ-100,000 מיליארד סינפסות). הקשרים הם ברמות שונות ומתהווים באמצעות אותות אלקטרו-כימיים. בזמן הלידה ישנם כבר כ-50,000 מיליארד קשרים. בחודשים הראשונים של החיים מספר הקשרים מוכפל. תהליך הלמידה של האדם מושפע מיצירת קשרים חדשים ואיבוד קשרים ישנים. ככל שהאדם לומד יותר כמות הקשרים גדלה. תהליך יצירת זיכרון ארוך טווח, בניגוד לזיכרון קצר טווח, מלווה ביצירת סינפסות חדשות בין קבוצות תאי עצב. כך שתהליך הזיכרון הוא עצום מצד אחד וקטן מאוד מצד שני, קטן משום שעם כל מיליארדי הנוירונים הקשורים לתהליך, עדיין אנו זוכרים ונעזרים באחוזים בודדים בלבד מתוך היכולות שלנו. שוב נשאלת השאלה מדוע? והתשובה היא, שיכולת הזיכרון שלנו קשורה ליכולת התחושה המצויה בחלק הנשמתי שלנו. הזיכרון התחושתי אינו יכול לתפקד ללא התחושה, המוח אינו יכול להרגיש, כאשר אנו אומרים לדוגמא: אני הרגשתי כך או אחרת, או אני זוכר שחשתי כך או אחרת, מעורב כאן הצד הרגשי, הנשמתי, התחושה קיימת בחלק הנשמתי ולא בחלק המוחי. כאשר אני מתוסכל אני מרגיש זאת בתחושה ולא במוח. במוח אני מבין שאני חש מתוסכל אך את התחושה אני חווה ברמת הנשמה" הסברתי.
"שמע, אני כל רגע משתכנע יותר ויותר מדבריך, ומכמות המידע שברשותך, ואשוב לשאלתי הבסיסית" הפטיר בחיוך.
לרכישת הספר בהוזלה: במכללת ברק לרפואה משלימה בירושלים.
www.barakcollege.com