אנחנו,יוצאי מצרים ויוצאי השואה...
היום ערב פסח אני נזכרת בהורי ,אשר הקפידו לחגוג את חג הפסח למרות שאמונתם התערערה אחרי השואה.רבים למרות חילוניותם יחגגו הערב את החג.וזה הזמן להיזכר באחינו ובדרך בה הצליחו למרות ואף על פי את החג בתנאי עבדות קשים -אך שמרו על אמונתם החזקה.
מתוך מאמר שנכתב לשימור מאורעות השואה ונערך ע"י גדעון רפאל בן מיכאל אני רוצה לשתף אותכם ערב החג,בחווית קריאת העובדות דלהלן:
בפסח, שנת 5705 לבריאת העולם, לפי המניין היהודי, 1945, כתבה טובי טרקלטאוב הגדה ,במחנה מאונטהואזן בזמן השואה- על נייר טואלט נושן בפנקס קטן -הגדת פסח משלה,בה היא מביעה את רצונה לחגוג ולגרמנים אין יכולת לקחת מהיהודים את זיכרונם.ורק "זיכרון זה יכול לתת תקווה לעתיד טוב ויפה יותר עליו אנו רוצים לחשוב ולא להוריד את ראשינו.ואם השם גאל את אבותינו ממצרים יציל גם אותנו מעבדותינו המרה וישיבנו לארץ אבותינו".זמן קצר לאחר כתיבת הגדה זו אכן נגאלו מהשואה ואכן הוקם הבית...
במחנה ברגאן בלזאן ,חיבר הרב לוינסון מהולנד, תחליף רוחני להגדת פסח:ובה הוא פנה לאביו שבשמיים בהודעה שאכן רצונם של היהודים במחנה לחוג את חג הפסח באכילת מצה ובשמירה על איסור החמץ,אך השעבוד מעכב אותם והם נמצאים בסכנת נפשות,אך הם מקיימים את ההוראה "וחי בהם."ולכן שומרים על "ונשמרתם לנפשותיכם מאד" ותפילתו היא שיגאלם ויוכלו לשמור על מצוות הפסח כהלכתם.
גולדה כ"ץ- מספרת בעדותה כיצד "שמרו" על חג הפסח באמצעות ה"דמיון היוצר". היא וחברותיה קיימו את ליל הסדר "כהלכתו" ,בזכות נערה חסידית שהביאה עמה סידור תפילה למחנה אושוויץ. את היין, המצות, מאכלי "קערת הסדר" והסעודה עצמה העלו בדמיונם היוצר. הנערה קראה את ה"הגדה" מתוך הסידור ששמרה עליו במחנה. כל אחת מהבנות הדליקה את נרות החג בדמיונה. היא קידשה על הכוס, והן ליקקו באצבע על שפתותיהן, כאילו שותות הן מיין הקידוש, ואמרו "אמן"!
ואם אבותינו במצרים,ואבותינו בשואה המשיכו במסורת האמונה שלמרות ש"שבכל דור ודור עומדים עלינו לחלותנו והקב"ה מצילנו מידם"-הרי גם היום בהיותנו מוקפים אויבים הצמאים לכלותינו ואשר עדיין מחזיקים בחיל החטוף-האמינו שיהיה טוב ואכן היה טוב...נמשיך גם אנו להיות אופטימיים ולהאמין שמחר תזרח שמש חדשה לחלוטין על חיינו כפרט וכעם קדוש.אמן.
.