אקולוגיה – הצגת הדילמות הכלכליות

א. הקדמה: גישה פילוסופית לכלכלה אקולוגית

כאשר מנסים לבחון גישות אקולוגיות-כלכליות יש, עוד לפני בחירת המודל הכלכלי, לענות על שאלה פילוסופית\מתודולוגית: האם בכלל ניתן להעריך ולאמוד מערכות אקולוגיות? על פניו יכול להיווצר כאן ניגוד עקרונות מהותי - ישנה אפשרות שעצם ההתייחסות הכלכלית לאספקטים אקולוגיים מהווה טעות, במילים פשוטות יותר יש שיאמרו שלא משנה עד כמה המתודה הנבחרת ראויה, לא ניתן להחיל תפיסות ומתודות כלכליות על תחום האקולוגיה. במצב זה יש מרחב פעולה גדול לחוקר בבחירת המתודה הכלכלית.

באופן פרקטי יותר ניתן להגדיר את הבעיה גם באופן הבא:

· לא ניתן להמיר סובייקט ממין מסוים לערך כספי באופן ישיר – זה כמובן נכון גם לגבי מינים שלמים.

· קיים קשר בין מין מסוים לכלל המערכת האקולוגית ועדין אין לנו את הידע כיצד הכחדה של מין כזה או אחר תשפיע על כלל המערכת.

· קשה להעריך כיצד מערכות אקולוגיות יתנהגו בסיטואציות שונות

הפער בתפיסת המערכת האקולוגית בין כלכלנים ואקולוגים נובע לרוב מתפיסה שמרנית (אקולוגים) מול תפיסה ליברלית (כלכלנים). ברמה הפילוסופית, הפערים בין תפיסות שונות של חוקרים שונים, קשורה ישירות לתפיסת האדם את עצמו: כחלק מן המערכת (מן הטבע) או כסוג של שחקן חיצוני למערכת הטבעית. במילים אחרות הפער נובע מתפיסת האדם את עצמו כעליון או כחלק אורגני מהמערכת האקולוגית.

שאלה נוספת שעולה היא: האם לאור המצב הקיים (הכחדת מינים אינטנסיבית) יש לנסות ולהבין על מי מהמינים אנו מעוניינים לשמור (ובניסוח אחר, אילו מינים הכרחיים לקיומנו) - כי הרי בסוף חייבים לפעול וגם אי החלטה היא החלטה.

ניסוח התפיסה הפילוסופית שהצגתי במונחים כלכליים מביאה אותנו למחשבה על מוצרים חליפיים ועל האפשרות שמגוון ביולוגי (וכמובן גם מערכת אקולוגית) אינו יכול להיות מוצר חליפי, ולכן הגישה הכלכלית של מוצרים חליפיים אינה תופסת לגביו. ההשלכה המיידית לכך היא שלא נוצרת גמישות מחירים שנובעת מפגיעה במשאב טבע, ולא רק בגלל שהמוצר כולו ציבורי, אלא, ובעיקר, מאחר והמוצר הינו בעל ערך בלתי ניתן לכימות במונחים כלכליים שאנו מכירים. ר"ל, מאחר שהאדם זקוק באופן מוחלט למערכת האקולוגית כדי להתקיים הערך של מגוון המיני הוא אבסולוטי ולא יחסי.

ב. המערכת האקולוגית 1. איך מוגדרת מערכת אקולוגית

המערכת האקולוגית ככלל ומגוון מינים בפרט מהווים מוצר ציבורי כלל עולמי קלסי. אלו הם התנאים שמגדירים מערכת אקולוגית:

· אזור מוגדר גיאוגרפית.

· אירוח מערכת מינית מסוימת.

· אינטראקציה עם מערכות אקולוגית אחרות.

הקונפליקט: מחד המערכת האקולוגית היא יותר מסך חלקיה, ומאידך היא תלויה בכל אחד מחלקיה.

2. שירותי המערכת האקולוגית

אלו הם שירותי המערכת האקולוגית:

· טיהור מים ואוויר.

· מיתון בצורת ושיטפונות

· ייצור ושימור קרקעות וחידוש פוריותן

· פירוד פסולת רעילה וסילוקה

· האבקה והפצת זרעים

· מחזור והסעה של נוטריאנטים.

· בקרה על מזיקים חקלאיים.

· מגוון ביולוגי

· ייצוב אקלימי

· מיתון מצבי אקלים קיצוניים

· מערכת חוף

· הגנה מהשמש

· הנאה

3. שוויה של המערכת האקולוגית

הדרך הטובה ביותר לאמוד את שוויה של המערכת האקולוגית היא לשאול כמה יעלה להחליפה. אולם, השאלה החשובה יותר והקשה יותר היא מהי העלות של ירידה באיכויות שלה – מנקודת מבטו של האדם כמובן. כיום אין קונצנזוס לגבי מתודה כלכלית לבחינת ערך שירותי המערכת האקולוגית, עם זאת יש הסכמה כלשהי סביב מתודת ה CV – Contingent Valuation: השיטה מתרכזת בעיקר בהערכת מוצרים ללא שוק כלכלי ברור והמתודה העיקרית שלה היא WTP (מוכנות לשלם) – אלו הם יתרונותיה:

· אפשרות לאמוד טוב יותר מוצרים ללא שוק.

· אפשרות להעריך כלכלית את שוויים של שינויים עתידיים במערכת האקולוגית.

· משמשת כבסיס מידע לציבור הרחב ולכן יכולה להיות מנוף לשיח ציבורי.

אף על פי כן חשוב לקחת בעירבון מוגבל כל אומדן כלכלי. לא ברור אם האנושות לא תוכל להתמודד עם הרעה מהותית בתנאים ואי לכך כל ניסיון לאמוד וליצור כלים למקבלי ההחלטות אינו דווקא רלוונטי. במילים אחרות ערך המוצר שנקרא 'מגוון מינים' הוא אינסופי מנקודת הראות של האנושות.

4. גמישות המערכת האקולוגית

יש מחלוקת באשר להגדרה המדויקת של גמישות המערכת - ההגדרה המקובלת היא: רמת הנזק שמערכת אקולוגית יכולה לספוג לפני שהיא עוברת\קורסת משיווי משקל A לשיווי משקל B. ככל שמעמיסים יותר על המערכת כך היא נעשית קשיחה יותר והיכולת שלה לספוג עוד בנקודת שיווי המשקל המקורית (A) יורדת. גם כאשר מגיעים להסכמה באשר להגדרת הגמישות של מערכת אקולוגית עדיין נותרת הבעיה של זיהוי הסימנים הראשונים שהמערכת הגיעה למקסימום הספיגה בשיווי משקל A ושהיא על סף מעבר לשיווי משקל B. יש טענה שמגוון מינים יכול להיות סימן להתנהגות של מערכת אקולוגית - למעבר מנקודת שיווי משקל A לנקודה חדשה (B) יכולות להיות ההשלכות הבאות:

· שינו מהותי בתנאים שמאפשרים את קיומו של המין האנושי.

· המעבר יכול להיות בלתי הפיך, כלומר לא ניתן יהיה לחזור לתנאים הקודמים.

· התמוטטות המערכת הכלכלית כפי שאנו מכירים אותה ואשר מבוססת בעיקר על ניצול משאבי טבע.

למערכת אקולוגית יכולות להיות נקודות רבות שמייצגות שיווי משקל מבחינת – אלא שלא כל שיווי משקל מכיל בתוכו את המין האנושי. הגמישות יכולה להיות שונה בנקודות שיווי משקל שונות, כך למעשה אנו יוצרים שיווי משקל דינמי ולא נקודתי שגמישותו משתנה לכל אורך העקומה. מתוך עקומה זו אנו למדים שיש התאמה בין ההסתברות למעבר מנקודה אחת לשנייה לבין הגמישות באותה נקודה – אם ההסתברות למעבר עולה אז הגמישות יורדת. ככל הנראה מתקיים קשר שלילי בין צמיחה כלכלית לבין רמת גמישות המערכת האקולוגית, וקשר חיובי בין העושר המיני לבין גמישות המערכת.

ג. מגוון מינים 1. הגדרה

“. . . the variability among living organisms from all sources including, inter alia, terrestrial, marine & other aquatic ecosystems & the ecological complexes of which they are part; this includes diversity within species, between species & of ecosystems” (United Nations Environment Program, 1992, p. 4).

אחת הדרכים הטובות לחשוב על מגוון מינים היא מניות: ככל שהביזור רחב יותר ונכון יותר - הסיכון יורד, וככל שיש לנו מניות מסוגים שונים עם ביטא שונה כך הסיכוי שנחזיק מניה (מין) שתעלה דווקא כשהשוק יורד - עולה. אפשר להבין את רעיון הביזור גם דרך הדוגמה הבאה: איזו קהילה חזקה יותר, קהילה שבה עשרה מינים סה"כ, תשעים יחידים מסוג אחד ועוד אחד מכול מין - סה"כ מאה מינים, או קהילה שיש בה עשרה מינים ומכל מין עשרה יחידים? ברור אינטואיטיבית מדוע הקהילה השנייה חזקה יותר - ואכן, ישנן עדויות רבות על קשר בין 'חוזק' השוויון (של עושר המינים) וגמישותה של המערכת האקולוגית.

התכונות שמאפיינות את המינים השונים במערכת מסוימת יוצרות סל תכונות שמהווה את תכונות המערכת האקולוגית. הבנת התכונות והאינטראקציה ביניהן חשובה על מנת לבנות מודל כלכלי, בין היתר מכיוון ששיטת התועלת השולית הפוחתת לאו דווקא מתאימה למערכות אקולוגיות. ישנם מחקרים שנותנים את הדגש במדידת עושר המינים על המינים הנדירים, ומדדים אחרים (כגון Shannon–Weiner index,) שמתייחסים דווקא לשונות היחסית בתוך הקהילה עצמה ובפרט לשונות הגנטית של מין מסוים ביחס לסביבתו. הנקודה החשובה ביותר היא שאין היום שום מודל שיודע לאחד את כל התכונות הנ"ל תוך הבנה מה החשיבות של כל תכונה בנפרד ומהי התלות ההדדית.

2. בתי גידול

אף על פי שבטווח הארוך אין ספק ששינויי אקלים הם האיום המהותי ביותר על הביוספרה, בטווח הקצר אנו יודעים שהריסת בתי גידול – בעיקר כתוצאה מפעילות האדם - גורמים לפגיעה הניכרת ביותר. יש התאמה בין עלייה בכמות בתי הגידול שנכבשו לבין הירידה במגוון המינים ברמת ההשקעה הכלכלית קשה להחליט כיצד להשקיע את הכסף; האפשרויות הן כדלקמן:

· "אזורים חמים" מאופיינים במגוון גדול של מינים, ריבוי מינים נדירים (ובעיקר מינים שהאדם מסכן את קיומם)

· מערכת טיפוסית – התרכזות בשמירה על מערכות אקולוגיות רחבות יותר.

· מה שניתן לשמור עליו – פשוט שמירה עפ"י אילוצים קיימים.

3. נישות

כדי להבין את מודל הנישות יש להתייחס לכל מין ככזה שיכול להתיישב ולהתחרות כראוי ברדיוס מסוים באזור, על פי תנאי השטח (כולל כמובן מינים מתחרים ומינים תומכים). המודל מתבסס על הנחה שבמערכת טבעית ניצול המשאבים אופטימאלי. ככל שמגוון המינים עולה נוצרות עוד נישות מאחר שכל מין מביא את משאבי הטבע לרמת ניצולת גבוהה יותר ובנוסף הוא יוצר תנאים חדשים אשר מאפשרים להכיל במערכת עוד ועוד מינים.

4. מינים תחרותיים

ישנן שתי תיאוריות מנוגדות באשר לשליטת מין בשטח מוגדר הראשונה גורסת שקיים יחס חליפי בין מינים תחרותיים - מינים מאוד חזקים באזור מסוג מסוים, לבין מינים גמישים יותר שהם בעלי יכולת להתיישב (colonized) באזור חדש. מין תחרותי יודע להתמודד באופן אופטימאלי עם תנאי השטח המאוד ספציפיים באזור מסוים (ככל שמין תחרותי כך רמת היצרנות שלו – ניצול המשאבים הקיימים – גבוהה יותר) וזה כמובן מקשה עליו להסתגל לסביבה חדשה, המינים הללו מאוד קשיחים. לעומת זאת, מינים שמצטיינים ביכולת הסתגלות אמנם לא יהיו המין החזק ביותר בכול באזור מסוים, אך הם יהיו גמישים מאוד ויוכלו לנוע מאזור לאזור לאור אילוצים שונים. טענת התיאוריה השנייה היא שהמין השולט באזור מסוים איננו המין התחרותי ביותר אלא המין שהתיישב ראשון באזור. עדות לכך ניתן למצוא במינים הנחשבים חלוציים ביערות. אחת ההשלכות של יחס ההחלפה בין מינים קשיחים לגמישים היא שככל שהמין קשיח יותר, תחרותי יותר, הסיכוי שלו לשרוד שינויים בסביבת מחייתו – אפילו מינוריים – נמוכים יותר.

ד. שטחים פתוחים 1. שטחים טבעיים למחצה ((Semi-Natural

שטח חקלאי נטוש אינו שטח טבעי למחצה, אך מכאן לא ניתן להסיק ששטחי חקלאות שנטושים לאורך זמן אינם יכולים להיות שטחים טבעיים למחצה – בהתאוששות טבעית, וכתלות בסביבה הטבעית שבגבול האזור הנטוש ובסוג הרעייה שאפיין שטחים אלו. רעיית יתר פוגעת במגוון המינים, ונטישת שטחי החקלאות אינה פתרון להשבת המערכת האקולוגית על כנה, נהפוך הוא. שטח טבעי למחצה מאופיין בבתי גידול המאוכלסים במינים מקומיים. כמובן שיש משמעות להיסטורית השטח (דישון, רעייה ועיבוד) שאותו אנו בוחרים להגדיר כ'טבעי'.

"הזמן מרפא" נהוג לומר, והוא אכן רכיב עיקרי בהתאוששות ושיקום שטחים נטושים והמרתם לשטחים טבעיים למחצה. כאשר בוחנים מה משפיע על התאוששות השטחים הנטושים מלבד הזמן, רואים שפיזור הזרעים (שתלוי בין היתר ברעייה – וכאן ניתן להבין את קונפליקט הרעייה) תורמים להתאוששות בעוד אילוצים סביבתיים שונים הם המכשול המהותי ביותר בהמרתו של שטח מנטוש לטבעי למחצה.

שטחים טבעיים למחצה הם תשתית טובה יותר מאשר שטחים חקלאיים להתפתחות מערכת אקולוגית. עם זאת שטחי רעייה רחבים, שולי כבישים וגבולות של שטחים חקלאיים מהווים מעין מסדרון שבו צמחים ובע"ח יכולים להפיץ\להרבות את עצמם.

2. שטחים טבעיים ושטחים חקלאיים

הפיכת אזורים טבעיים לשטחי חקלאות (למשל בירוא יערות) פוגעת מאוד בבתי גידול ובמגוון המינים מהסיבות הבאות:

· פגיעה ישירה בבתי גידול.

· בידוד אזורים טבעיים.

· דישון והדברה שמפרים איזונים טבעיים.

לאורך ההיסטוריה רואים התאמה בין עליית תשומות לחקלאות שנובעות בעיקר (אבל לא רק) מעלייה אנדוגנית בביקושים - (לעיתים גם כתוצאה מירידה בהיצע שנובעת מאסונות טבע וגורמים אחרים) – וירידה במגוון המינים. למעשה ניתן למצוא קשר בין לחץ לעליות מחירי התוצר החקלאי לפגיעה במגוון המינים כמו גם (וכתוצאה מפגיעה במגוון המינים) בגמישות המערכת האקולוגית.

3. שטחי מרעה

שטחי רעייה מסורתיים מהווים דוגמה לאופן שבו האדם עסק בחקלאות שהשתלבה עם המערכת האקולוגית. הרעייה המסורתית זה אלפי שנים יצרה מערכות אקולוגיות מסוימות "טבעיות" מבחינת האדם בעת הזו. למעשה המרעה הינו השטח הטבעי למחצה האופטימאלי. כיום שטחי רעייה מסורתיים נכחדו כמעט לחלוטין, או לחילופין הופרדו ונעשו מבודדים. השטחים הללו, על כל מאפייניהם, מהווים אבן יסוד ברמה האקולוגית. למעשה יש מינים שמתקיימים אך ורק בתוך מערכות הרעייה הטבעית.

4. מסדרונות אקולוגיים

תפקיד המסדרון האקולוגי הוא לחבר בין שטחים אקולוגיים מנותקים כדי ליצור אינטראקציה (רבייה למשל) בין מערכות אקולוגיות שהיו פעם מערכת אחת. מערכות אקולוגיות בשטח קטן רגישות יותר לשינויים אקסוגניים ואנדוגניים, במילים אחרות הן פחות גמישות. מסדרונות האקולוגיים אמורים לעזור לפתור חלק מן הבעיות הנ"ל, אלא שעדיין לא הוכחה יעילותן.

ה. היבטים כלכליים 1. גישה מסורתית של כלכלנים

הגישה הכלכלית הקלאסית אינה נותנת מענה, ולמעשה אינה מתמודדת עם בעיית דלדול משאבים חסרי מחיר. דהיינו, בהינתן מצב שבו יש בעיה אמיתית לאמוד את עלות משאבי הטבע - שהם מוצר ציבורי לכל דבר ועניין – המודלים הכלכליים הקלסיים נמצאים בבעיה שמתעצמת כאשר מבינים שמדובר במוצר ציבורי עולמי. כאמור, מדובר במצב קלאסי של דילמת האסיר, מצב שבו לכל השחקנים יש אינטרס ברור לזהם ולפגוע בסביבה. לכן עולה השאלה הקריטית:

2. איך אומדים ערך כלכלי של מערכות אקולוגיות שלמות?

מאמרים אין ספור מנסים לענות על שאלה זו. אחד המודלים הוא מודל ה TEV – Total Economy Value שמתייחס לערכים שניתן לאמוד – בעלי מחיר שוק מסוים (צריכה), ולערכים שלא ניתן לאמוד – חסרי מחיר שוק. המתודות הכלכליות השונות לאמוד ערך כלכלי של שרותי המערכת האקולוגית ככלל ומגוון המינים בפרט מחולקות לשניים, ערך השימוש וערך אי השימוש:

· ערך השימוש – סך הערכים הכלכליים הנובעים מהשימושים השונים, ישירים - בעלי מחירי שוק ידועים, או עקיפים - חסרי מחירי שוק ידועים.

· ערך אי השימוש – התרומה של המערכת האקולוגית לתועלתו (רווחתו) של הפרט באופן עקיף, לאמור, תועלות שלא באות לידי ביטוי באופן ישיר וברוב המקרים נצרכות ללא שום תשלום כגון ערך הקיום – עצם העובדה שהשירות קיים, הערך הזולתני – התועלת לפרט X מכך שפרט Y נהנה משרותי המוצר, וערך העיזבון – הרווחה החברתית של הדורות הבאים מהמוצר. בכדי לאמוד את הערך הכלכלי חסר השוק של השירותים האקולוגיים יש לנקוט בדרכים עקיפות.

3. כמה מילים על מדיניות כלכלית

כאשר מקבלים את ההנחה שמדובר במוצר ציבורי שיש להשקיע בו עולה השאלה באיזה אופן יש לעשות זאת, כלומר איך מגיעים לרמת תועלת מקסימאלית. חשוב להדגיש שהמעבר לפתרונות כלכליים לא מניחה בבסיסה שבעיית הכימות הכלכלי של הערכים הישירים והמוספים של מוצר אקולוגיים למיניהם נפתרה, אלא שבמצב הקיים חייבים ליצור השקעה סביבתית גם אם עדיין לא פותחו המודלים האידיאליים. ניתן לחלק את העלויות לעלויות ישירות, עקיפות ואופציונאליות:

· ישירה – העלות הנמוכה ביותר, עלויות שנובעות באופן ישיר מהמדיניות. לדוגמה, תוספת מיסוי נדרשת (או הסטת מיסוי נדרשת).

· עקיפה – לדוגמה, איבוד יבול בעקבות צמצום שטחי חקלאות וכתוצאה מעלייה בכמות חיות הבר שפוגעות בחקלאות.

· אופציונאלית – העלויות הגבוהות ביותר, איבוד יכולות עתידיות בייצור וצריכה.

4. צמיחה כלכלית ומערכת אקולוגית

מחקרים מסוימים טענו שהקשר בין צמיחה כלכלית (רמת ההכנסה) ומצב הסביבה הוא U הפוך - ברמות הכנסה נמוכות מאוד הפגיעה בסביבה מינימאלית והיא עולה ככל שההכנסה עולה עד נקודת מקסימום ואז מתחילה ירידה בפגיעה בסביבה – בגלל התייעלות התעשייה אשר נובעת בעיקר ממודעות סביבתית הולכת וגוברת ברמת הפרט.

ישנן ארבע טענות מרכזיות להפרכת טענת ה - U ההפוכה:

· הטענה נכונה רק בטווח הקצר, אמנם יש התייעלות אך אין קיזוז של נזקי העבר כך שבאופן מצטבר רמת הפגיעה בסביבה נשארת גבוהה.

· הטענה שעומדת מאחורי עקומת ה U ההפוכה היא שיש לחץ מסוים שגורם לפגיעה בכדאיות לזהם, אלא שזה נכון רק במה שקשור לזיהום שקל לאתרו ולאומדו ואין זה נכון כאשר בוחנים רכיבים כגון איכות האדמה, ביאור יערות ופגיעה במשאבי הטבע.

· קנסות על זיהום אמנם מורידים את רמת הזיהום במדינות מפותחות, אך מה שמתרחש בפועל הוא העברת מפעלים מזהמים למדינות מתפתחות שאינן יכולות להרשות לעצמן "לחשוב אקולוגי", וכך כאשר בוחנים את הפגיעה ברמה העולמית אין ירידה ברמת הפגיעה.

· מערכת השיפוט מתקשה להתמודד נזקים מתמשכים ולכן גם כאשר מנסים לטפל בבעיות עושים זאת באופן מאוד ממוקד ללא יכולת לדעת מהן ההשלכות האמיתיות על העתיד.

5. דילמת המדינות המתפתחות

חוזקה וגמישותה של המערכת האקולוגית היום – כתלות במגוון מינים – תלוי בעיקר בשטחים הפתוחים בארצות המתפתחות (ברזיל היא דוגמה מצוינת). נוצר קונפליקט, מחד גיסא קפיטליזם שמכלה את כל משאבי הטבע ואליו מצטרף לחץ אדיר לתעסוקה ולצמיחה כלכלית במדינות המתפתחות ומאידך גיסא הבנה שיש בעיה אמיתית ברמת חיים גבוהה כל כך של כל כך הרבה אנשים. הבעיה הופכת קשה אף יותר כאשר בוחנים את המצב מוסרית – בכל הקשור לרמת החיים העלובה בחלק גדול מהמדינות שבהן מצויים מירב משאבי הטבע העולמיים.

ו. הבנות ותובנות - מגוון מינים, מערכת האקולוגית ורווחה חברתית

המגוון הביולוגי הוא המקור הגנטי והביוכימי לפיתוח תרופות כמו גם לפיתוח חקלאות מדויקת וחכמה - ואלו מהווים שני יסודות שהאנושות כולה מתבססת עליהם. מגוון המינים הוא אמנם תוצאה של אילוצים אקלימיים ארוכי טווח, אך יש הסכמה רחבה בין מדענים שבמצב הקיים מגוון המינים ממתן משמעותית תנודות חד פעמיות אקלימיות (אקסוגניות) קשות כגון שינויים בריכוז גזי החממה באטמוספרה, ומאט תהליכים ארוכי טווח כגון התחממות כדה"א ע"י סילוק גזי חממה רעילים - דוגמה טובה היא בירוא יערות שהופך אזורים עצומים לצחיחים ובד בבד לאזורים מוכי שיטפונות.

בשנים האחרונות אנו רואים שהקשר בין מגוון מינים המערכת האקולוגית והרווחה החברתית מתבהר: למשל השפעת מגוון רחב של עצים ושורשים על האדמה, אוויר ומים נקיים, קליטה של CO₂ ו-ויסות המערכת האקולוגית. ברור מדוע אויר נקי קשור ב"רווחה חברתית". ישנם ממצאים מאוד חזקים שמצביעים על קשר בין מגוון מינים ורמת הבריאות החברתית, לא רק ברמת האחזקה של המערכת האקולוגית אלא בעצם שימור המגוון הביולוגי שמהווה כיום כיותר מחמישים אחוזים מהבסיס הכימי של התרופות השונות.