מוות וחיים ביד הלשון

                                                          פרשת "מטות מסעי"

                 מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

"איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה...ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל'/ג').

הדיבור מהווה כלי חשוב ועקרוני בחיי האדם, בכך אנו נבדלים מבעלי החיים. ניתן לבטא משפט איכותי רק אם במח קיים אוצר המלים שממנו נבנה המשפט. ככל שאדם קורא לומד ומשכיל, כך הוא רוכש יותר ויותר מלים אשר יוטמעו בזיכרונו, במוחו, רק אם ישתמש בהם ויתרגל אותם. או אז הם יהפכו לחלק מאוצרו הלשוני השגור בפיו.

החכם מכל אדם קבוע בספרו "מוות וחיים ביד הלשון " (משלי י"ח/כח') היינו: מצד אחד, שפה עשירה יוצרת חיים תוססים ונהדרים, מביעה רגשות, מחשבות, חכמה וחשיבה מעמיקה. יחד עם זאת - הדיבור יכול להיות כלי מסוכן בהתמודדות שבין אדם לחברו. לשון הרע, ליצנות, פגיעות, העלבות, קללות והתבזויות מקורם בפה, בדיבור. לא בכדי ציין שלמה המלך שהלשון יכולה להיות איבר מסוכן לחיי אדם, אך היא גם משמשת אמצעי נהדר, מדהים ומרשים לגילוי עולמו הרוחני של האדם.

לאדם כח ביצוע מעשי, באמצעים טכנולוגיים, רפואיים, מחקרים במדע. קיימים בנו כוחות לכבוש את הטבע שבבריאה, לחדש, לקדם, להוסיף, להכיר, ללמוד, לבנות וליצור כל הזמן. אך יתרונו הגדול ביותר, האמיתי, הוא הדיבור - המשמש כצינור המוביל את הקיים במח ומבטא את החלק הרוחני שבאדם. הדיבור יכול לגרום להמראתו של האדם לשחקים, ומנגד, יכול גם לגרום לכישלונו הנוראי. במשנה במסכת ערכין (ט"ו, א') כתוב: "האומר בפיו חמור מן העושה מעשה, שכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר שלא להיכנס לארץ אלא על לשון הרע".

בית ראשון חרב על שלא למדו תורה וחטאו בעבודה זרה, בגילוי עריות ובשפיכות דמים. אך בתקופת בית שני למדו תורה הרבה מאוד, אלא ששנאת חינם שררה ביניהם וזו הסיבה שחרב בית שני. אנו רואים חשיבות השימוש בפה. כפי שנאמר "ככל היוצא מפיו יעשה".

הרש"ר הירש בפרשת מטות, מבהיר לנו את הסיבה לפתיחת הפרשה בנושא "הנדר": המנהיגים - הנשיאים, ראשי המטות, תפקידם לעצב את דמותם האנשים בשבט ולקבוע כללי התנהגות לפעילויות חיוביות וליעדים משותפים, לשם בניית חיי קהילה ועיצוב פני הדור. ראשי המטות אחראים להתנהגות העם מבחינה מעשית בקיום תרי"ג מצוות ובדיבור. הם צריכים להבהיר לעם את חשיבות ועוצמת הדיבור, הנדר והשבועה, היות שהדיבור הוא כלי ביטוי בעיקר בין אדם לחברו.

מקטנות יש להרגיל ולחנך הילדים לשמור על לשונם, להיזהר מנדרים ומשבועות ולעודד מאד את הדיבור בלשון נקיה. חובה עלינו, מורים והורים, לשמש דוגמא לילדינו ולדבר רק דברים חיוביים, ערכיים, טובים, לקיים הבטחות שהבטחנו ולהימנע מרכילות ולשון הרע. ככל שנרבה ללמד את הצעירים עושר לשוני איכותי כן יבוא אוצר לשוני זה לידי ביטוי באיכותו המצויינת והחיובית.

                                                                                     ד"ר יחיאל שרמן