לחיות את ההווה ......
"אחותי הקטנה היא כמעט בת שנה קיבלתי אותה מהורי מתנה"
בשיר הידוע של אהוד מנור אחותי בת שנה,במציאות זה לא כל כך פשוט.
מאחר והחודש באיחור מה ערכתי לאחותי הקטנה מסיבת הפתעה. ואם אחותי הקטנה בת ארבעים. אז מה זה אומר עלי?שאני כבר קשישה אמיתית. טוב השתדלתי לנחם את עצמי שהכל כמובן יחסי ושעדיין יש לי בכל זאת גם עתיד ולא רק עבר.
האם קרה לכם שאמרתם לעצמכם פעם: "חבל שלא עשיתי את זה ואת זה".
או "אילו יכולתי להחזיר את הגלגל אחורה הייתי עושה ככה וככה".
אז כדי שבגיל הזקנה יהיו לנו כמה שפחות חרטות ואכזבות לגבי מה לא עשינו,
מומלץ להעריך את ההווה ולנצלו.
ישנו משפט נפלא שאומר שאדם יודע שהוא זקן כאשר החרטה תופסת את מקום החלומות.
כך שכל עוד אנחנו חולמים סימן שאנחנו חיים.
ישנו תרגיל מדהים בדרך כלל לאחר שעושים אותו מגיעות תובנות מה באמת חשוב בחיים.
מומלץ גם לציניקנים ולא חייבים להודות שזה עשה לנו משהו........לכתוב מכתב.
את המכתב יש לכתוב כאילו שאנחנו באחרית ימינו. כל מה שתכננו לעשות ולא עשינו, כל
מה שרצינו לראות ולא הספקנו,כל מה שביקשנו ולא קיבלנו, כל האהבות שלא מימשנו.
כל החלומות שלא הגשמנו. אם המכתב יוצא רווי בעשייה ואופטימיות על החיים ש"חיינו"
אז יופי. ואם הוא יוצא מתסכל ורווי תחושת החמצה, קוראים שוב, נרגעים ומתחילים
לכתוב מחדש, ויוצרים מכתב עם סוף טוב.
עצם הכתיבה מעירה אותנו מתרדמת המובן מאליו של החיים.
פחות דוחים דברים למחר, יותר מעריכים את הכאן והעכשוו.
פעם אמר לי יהודי זקן ונחמד: " אתה יודע שאתה זקן כאשר כבר יש לך יותר רופאים מחברים.
אז שיהיו לנו הרבה חברים ומעט רופאים ושיהיה עד מאה ועשרים.
קטעים מתוך לא יכולתי לחיות את חיי מחדש מאת ארמה בומבק שנפטרה מסרטן.
כשהילדים שלי היו מתפרצים בסערה ומנשקים אותי ,לעולם לא הייתי אומרת
"אחר כך עכשיו לכו לרחוץ ידיים כדי שנוכל כבר לגמור עם ארוחת הערב".
היו יותר "אני אוהבת אתכם", יותר "אני מצטערת " אך מעל הכל לו היו נותנים
לי עוד סיבוב בחיים הייתי תופסת כל רגע, מביטה בו ורואה אותו באמת.
תפסיקו להזיע בגלל העניינים הקטנים!!! אל תדאגו מי לא אוהב אתכם, למי יש
יותר או מי עושה מה. במקום, בואו נוקיר את מערכות היחסים שיש לנו עם אלו
שכן אוהבים אותנו".
אמרת השבוע:
" אין דבר יקר ערך יותר מאשר היום הזה"(יוהן וולפגנג פון תה)
אז שיהיה בהצלחה ושנרגיש צעירים לנצח.
שלכם יפעת