לאחרונה, בחרתי לעזוב את מקום העבודה שלי, את מקום המבטח, הפרנסה, את מה שכרגע מאכיל אותי ואת המשפחה. זוהי לגמרי בחירה לא פשוטה.
גלגולי בחירה
קדמו לכך חודשים רבים בהם, התלבטתי, שקלתי, העלתי טיעונים בעד ונגד, דיברתי, התייעצתי, חלמתי. עשיתי הכל חוץ מאשר לבחור. אבל פתאום ביום אחד, אמרתי לעצמי: "בעצם, מחר יכול להיות יום טוב לעזוב כמו כל יום אחר". מה שקלטתי הוא שמיציתי את שלב המחשבות והשיקולים וכל מה שנותר לי הוא פשוט לבחור - לעזוב או להשאר. לכאורה, בחירה פשוטה.
פחד משתק
ראיתי שבעצם מה שעוצר אותי מלבחור, זה הפחד. פחד ממה יהיה, פחד ממה יגידו עלי החברים, מה יגידו ההורים, פחד שלא אצליח להתפרנס, פחד מלבחור ולהיות אחראי לתוצאות של הבחירה שלי, פחד שלא אצליח כמו שאני רוצה, פחד מלעשות שינויים, פחד מ... פחד מהכל. כל דבר חדש היה מפחיד. מה שראיתי זה שהפחד משתק אותי, ועקב כך אני לא בוחר - לעזוב או להשאר.
פחד אמיתי? או שבעצם לא...
כולנו מפחדים. מי שלא מפחד - שיקום. אבל, כדאי שנשים לב לשני סוגים של פחד שקיימים בחיים שלנו. אם נדע להבדיל ביניהם ולהבין מהיכן הם נובעים, נוכל אולי לעשות משהו ולא להשאר במצב של "פחד משתק".
הסוג הראשון הוא הפחד האמיתי - פחד קיומי. ברוח הימים האלו, זהו למשל הפחד אותו אני עשוי לחוש כאשר אני הולך ברחוב ולפתע נשמעת צפירת אזעקה המזהירה מפני נפילת קטיושות. במקרה הזה, כל מה שארצה לעשות באופן טבעי הוא להגיע למקום מבטחים ולסיים את הסיטואציה המפחידה כמה שיותר מהר. לשמחתנו, ברוב חיינו אין אנו נמצאים בסיטואציות מסוג זה.
סוג הפחד השני, הוא הפחד שאינו אמיתי - פחד מדומה. זהו הפחד אותו אני חש כשאני חושב על סיטואציה מסויימת שיכולה לקרות אשר מפחידה אותי. במקרה הזה, אני חושב על מה שמפחיד אותי, למשל - אני לא אצליח להתפרנס, ואז אני מדמיין את התסריט הכי גרוע שיכול להיות וחי כאילו זה אכן קרה. כלומר, אני חי את חיי כאילו אכן לא הצלחתי להתפרנס.
אותו פחד מדומה גורם לי להפעיל מנגנוני הגנה שלא לצורך. אותם מנגנונים שגורמים לי במקרה הראשון לברוח ולחפש מחסה, יגרמו לי להמנע מלעשות את הצעד שיכול לגרום לפחד להתממש.
מה שתארתי לעיל, אינו ייחודי רק לי - זה קורה לכל אחד ואחד מאיתנו - כל הזמן!
לקחת אחריות על עצמנו = לפעול למרות הפחד
ברגע שהבנתי שכל אותם הדברים מהם כל כך פחדתי לא קרו באמת, אבל שהתייחסתי אליהם כאילו הם אמיתיים לגמרי - אז הבחירה היתה פתאום קלה יותר. כשאני מבין מה עוצר אותי ולמה - אני יכול לפעול.
חשוב לי להבהיר - גם אם הבנתי שהפחד הוא אינו אמיתי - אין זה אומר שהפחד הזה נעלם. הוא לא. אבל אני לא נעצר בגלל הפחד. במקום להיות במצב בו הפחד משתק אותי, אני עובר למצב בו אני פועל למרות הפחד.
למעשה, ההבדל בין אדם "אמיץ" לאדם "פחדן" הוא לא גדול. אני מאמין ששניהם מפחדים באותה מידה. במקום בו "הפחדן" משתתק נוכח הפחד, "האמיץ" בוחר לפעול למרות הפחד. כאמור, הפחד ממשיך לקנן בשניהם.
"יש לנו שתי בחירות עיקריות בחיים: לקבל את החיים כמו שהם או לקבל את האחריות לשנות אותם" - דניס וויטלי
ומה בין אומץ לטיפשות?
לאחר שבחרתי לעזוב והתחלתי לפעול לקראת העזיבה שלי, נתקלתי בשאלה "מקנטרת" בנוגע לבחירה שלי - עד כמה דק הקו שבין אומץ לטיפשות. כמובן שהבחירות שלנו בחיים צריכות להעשות מתוך בדיקה ומתוך כך שהמשמעויות ברורות לנו - עד כמה שניתן.
אבל לטעמי - להמשיך לעשות מה שאתה עושה ולצפות שמשהו בחייך ישתנה זהו מעשה טפשי עוד יותר.
ואסיים בציטוט מדבריו של נלסון מנדלה, נשיא דרום אפריקה לשעבר, ממנהיגי המאבק נגד משטר האפרטהייד:
"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו - לא האפלה שבתוכנו - שמפחיד יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו - איזו זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת - איזו זכות יש לך לא להיות? כשאנחנו בוחרים לשחק את המשחק בקטן אנחנו לא משרתים את העולם. נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו. הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו, כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו. כאשר אנחנו מרשים לאור הפנימי שלנו לזרוח, באופן בלתי מודע, אנחנו מאפשרים לאחרים לעשות אותו דבר. כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים."