הגישה הדומיננטית לפחות עד סוף המאה ה-20. המבליטה את חולשות הטבע האנושי ואת בעיית העדר הממשל (אנרכיה) והשפעתו על המציאות הפוליטית בינלאומית, מה ששולט זה עוצמה ואינטרסים. אנו רואים קשר בין פרדיגמות לרמות ניתוח, כי למשל הריאליסטים טוענים שההחלטות שלהם הם אוניברסאליות, הם חוזרות על עצמן לאורך של ההיסטוריה. ומכאן שזו גישה דטרמיניסטית, שמייחסת פחות חשיבות למנהיגים ולמדינה כגורמים חשובים ביחב"ל.
•· ריאליסטים מסתמכים על מקורות הסטורים ופילוסופים. זאת כדי להצביע על כך שהריאליזם מתבסס על איזו חוקיות היסטורית שחוזרת על עצמה.
•· אחד מאבות הגישה הוא תוקידידס- כתב על מלחמות הפולופונס באתונה כנגד ספרטה (מאה חמישית לפני הספירה). הדיאלוג המלי- האתונאים מנסים לספח את האי הקטן מלוס, הם פונים לאנשי מלוס ומציעים מהם להיכנע (ע"י מצור צבאי). תוקידדס מביא את הדיאלוג בין אנשי מלוס לאתונה. אנשי מלוס אומרים שזה לא צודק שאתונה יספחו אותם. בתשובה לכך אומרים האתונאים שצדק קיים בין גורמים בעלי אותה עוצמה, וכן שחופש הוא תוצר של עוצמה. הם קוראים לאנשי מלוס לנהוג בצורה הגיונית, אם הם רוצים להשרד הם צריכים להכנע. אנשי מלוס מחליטים להלחם , וכמובן מובסים בכח ומושמדים. כמו כן תוקידידס מספר שהסיבה שהאתונאים יצאו נגד ספרטה היא שהם הפכו למעצמה חזקה.
•· מקיאבלי (מאה 16)- "הנסיך" - ספר בו מייעץ מקיאבלי לנסיך כיצד עליו לנהוג, כיצד להתמודד עם העולם האמיתי כמו שהוא, כאשר מטרתו היא לשלוט. מקיאבלי אומר לגבי הטבע האנושי דברים קשים- האדם אלים, שחצן ותככן, ולכן היות והשליט בכל זאת רוצה למשול, הבטחת השלטון והשגת העוצמה תושג רק ע"י כוח וכל מה שהנסיך יעשה הוא טוב. וכך גם בהתנהגותו מול נסיכים אחרים.
•· אבי הגישה "שהמטרה מקדשת את האמצעים". אך הוא עדיין מדבר על הצורך להביא לאחדות איטליה וזו המטרה ולא רק השלטון.
•· הובס - אנגלי בן המאה ה- 17 שהושפע ממלחמת האזרחים האנגלית. ולכן טוען שבגלל שמצב הטבע הוא מצב של מלחמה מתמדת ושאדם לאדם זאב. מכאן הוא גוזר שבהעדר מדינה תמשך המלחמה וכי בני האדם שווים הם, יחד עם זאת יש להם תבונה ושאיפה בסיסית לשלום אולם יש צורך בממשלה שתאכוף מגבלות מסוימות ותשלוט בנטייה הטבעית לקחת מאחרים ולהגיב בחשש מוגזם ולדרוש מאחרים יותר כבוד מזה שהם מוכנים לתת ולכן הפוליטיקה צריכה לוותר על השוויון המבוסס על אנרכיה בסמכות פוליטית היררכית אשר ממנה כולם יחששו היא הלוויתן, שהוא שלטון אבסולוטי שיאפשר לאזרחים לחיות ללא פחד. בנוסף בין המדינות ישנו מצב מלחמתי אך הוא פחות חמור מהמצב הפנימי האנושי בין בני האדם.
•· הריאליזם הקלאסי - פרנץ מורגנתאו - פליט יהודי מגרמניה לארה"ב של שנות 50-60. הריאליזם הקלאסי מבוסס על הנחות בסיס על הטבע האנושי, זאת טרם המדעיות שכנסה למדעי החברה.
•· הריאליזם הקלאסי מדגיש את אופי האנושי שהוא לא משתנה - ולכן יש מלחמות ומאבקים.
•· מורגנתאו - בספרו "פוליטיקה בין האומות" - מנסח 6 עקרונות לריאליזם הפוליטי שהם ניסיון לזהות עקרונות מתמשכים על בסיסם ניתן להבין פוליטיקה בינ"ל, הספר הוא ניסון לזהות את העקרונות המתמשכים לאורך ההיסטוריה שעלפיהם ניתן להבין את הפוליטיקה הבינלאומית:
•1. פוליטיקה נמשלת על ידי חוקים אובייקטיבים ששורשיהם בטבע האנושי.
•2. תמרור העיקרי להבין את היחב"ל הוא במושג אינטרס המוגדר במונחי עצמה.
•3. בעוד "שעצמה" ו"אנטרס" משתנים בתוכנם (כל פעם אחר חשוב) על פני זמן ומרחב והם נתונים להקשר פוליטי ותרבותי ויכולים להשתנות - אינטרסים בד"כ מוגדרים כאשר המדינה עומדת אל מול חוסר חשיבות והאיום בקנה מידה גדול.
•4. "המוסר" - ריאליזם לא יכול להתעלם מהתפקיד שהמוסר ממלא, אך אסור להכפיף התנהגות של מדינות לעקרוות מוסר אוניברסלים, כי בסופו של דבר קיים ניגוד בין המוסר לפעולה הפוליטית הנדרשת.
•5. "ההיגיון הפוליטי" - ריאליזם מבחינתו הוא גם מענה לכך שמדינות מסוימות נוטות להתבסס על שאיפות וערכים מסוימים ולכפות אותם על כלל המע' הבינלאומית, מבחינתו ההיגיון הפוליטי צריך לשלוט ולא המוסר של המדינה, למעשה אם היטלר לא היה נוהג מתוך אידאולוגיה מטורפת היו נחסכים חיי אדם רבים.
•6. ההבדל בין גישת הריאליזם הפוליטי וגישות אחריות היא שהריאליסט מדגיש את האוטונומיה לעולם הפוליטי, כלומר שלא עובדים בה אותם חוקים כמו בשאר מדעי האחרים.
מה שמיוחד בגישה זו הוא שזו ראשיתה של גישה שמבוססת על הנחות בדבר הטבע האנושי ומאוד קשה לבסס על זה תיאוריה.
ביקורת על השיטה - בשנות הששים התחילה הכניסה של מדעי החברה
•§ "הביהוויורליזם" - תמכו בהכנסת כלים מדעיים ומדידים כדי לבחון תיאוריות . הם ניסו למצוא נתונים על כל המלחמות הבינתמדינתיות - וניסו למצוא חוקיות מדעית. התוצאה הסופית היא שאין כמעט שום מתאם. אולי חוץ מהעיקרון "שדמוקרטיות אינן נוטות להלחם בדמוקרטיות אחרות". עצם העובדה שלקחו תופעה ענקית ולא מצאו בה מתאמים בין המלחמות מעיד על כך שלמלחמה אין חוקיות.
•§ השפעתם של הבוהוורליזם - השיטה לא נעלמה, העבודה היא חשובה ומשמעותית, נוצרו אמות מידה מתודולוגיות שניתן היה להיעזר בהם לא פעם גם במחקרים איכותיים. מדעי החברה נכנסים ליחב"ל.
•§ שנות ה- 70 -באותם שנים החלה להתקדם הכלכלה העולמית הגלובלית ונכנסו שחקנים שאינם מדינות וצמיחה של מסגרות שת"פ כלכלי בקהילה האירופית (אינטגרציה- ארגונים כלכליים על לאומיים) דבר שנוגד את הריאליזם.
•§ הניאו ריאליזם של וולץ - לפי שיטה זו במקום לעסוק בשאלת הטבע האנושי. ספרו של וולץ היה אחד המסמכים החשובים היותר בהתפתחות היחב"ל.
•o נקודת המוצא- למרות שיש הבדלים בהתנהגות בין מדינות. הדבר שמאפיין את היחב"ל הוא הדמיון באופי היחב"ל וזאת משל המבנה המתמשך של אנארכיה בינ"ל.
•o מאפיינים בסיסיים לפי וולץ:
•§ אנרכיה - עקרון מסדר, השחקנים הפוליטיים המשמעותיים אין ביניהם היררכיה פורמאלית אלא אנרכיה.
•§ בפונקציות דומות של השחקנים- לכל מדינה יש את אותן פונקציות (ביטחון, כלכלה וכו'), היחסים הבינלאומיים מורכבים מיחידות דומות.
•§ חלוקת העוצמה בין היחידות- חלוקות שונות: הגמוניה (ימינו), מע' דו קוטבית (מלחמה קרה), מע' רב קוטבית (לפני מלה"ע השנייה).