632למה לא באת לפני המלחמה-דורון-ברנובסקי-יורםלוינשטיין632
צילומים-אלי ליאוןאמש ראיתי את ההפקה של הסטודיו לאמנויות התיאטרון של יורם לוינשטיין שנעשתהעפ'י ספרה של ליזי דורון שהנו אוטוביוגרפי הכולל התרחשויות מהמציאות והדמיון.
המחזה נכתב ע'י עינת ברונובסקי ובבימויה של חגית רכבי-ניקוליבסקי.
שם המחזה כשם הספר "למה לא באת לפני המלחמה".
הספר יצא לאור ב1998 וקיבל פרס יד ושם לזיכרון השואה.
הספר כבר הועלה כהצגת יחיד בתיאטרון תמונע לפני כמה שנים וכן בחו"ל כוללגרמניה.
כעת הספר מועלה כאמור כמחזה רב משתתפים בביצוע שחקני שנה ג' של הסטודיו.הכותרת של הספר והמחזה יש בה כדי לרמוז על התרעומת כלפי דור השואה. מדוע דורזה ישב באפס מעשה,מדוע לא הבין את העומד להתרחש,מדוע לא נקט באמצעים כל שהם כדילהציל את עצמו אלא חיכה וסמך על הגורל והנס.המחזה מאפשר להבין את רגשות הדור השני לשואה,את היחס שלו לניצולים ואת הרצוןלהשתחרר מהמועקה ומהעבר.
אומרת הבת על אימה-"הלואי שתמותי כבר".המחזה הנו סיפור על העבר,על ההווה באין עתיד.
אליזבת הבת-נעמה שטרית גדלה בצד אמה הלנה-דינה סנדרסון השותקת, מלאת טראומותהשואה ,שלא איפשרו לה חיים סדירים.
המחזה מתאר את האוירה בבית.כאשר רואים את ההצגה מרגיש אתה צורך הן לבכות והן לצחוק ואלו אחדות מהסיבותלגדולתו של הספר והמחזה.
בחצר הבית ברח' הנצחון פינת הגבורה-שמות רחובות מלאי משמעות-פוגשים את הלנה,אליזבת ושכתותיהן.
הלנה אישה אינטליגנטית יודעת מה היא עושה ורוצה, אך טראומות העבר מהשואהמשפיעות על חיה ועל בתה החיה עמה.התנהגותה שונה. לפעמים ברוטלית,לפעמים נגד ההגיון . היא נראית כ"משוגעת" בעיניהאחרים וכל זה בעיקבות מה שעברה.
היא דואגת לבתה בדרכה שלה.זאת דאגה שאינה ניתנת לבת לגדול בתנאים רגיליםואוירה רגועה.אין אפשרות לעבור את השואה ולהשאר שפוי כי התקופה והמעשים בה היו לאשפויים.
הפגיעה בהלנה היא עמוק פנימה בנשמתה,בהתנהגותה.
היא אינה אוכלת מרור בפסח כי אכלה בשביל 7 דורות.היא לא צמה בכיפור כי כבר צמהמספיק.ההצגה מלאת רגש,תאור של הדור השני לשואה שמצד אחד מתחשב אך מצד שני רוצהלחיות את חייו הרגילים משוחרר מהעבר ותוצאותיו.
המחזה הנו עדות חיה ומציאותית של רגשות הבת על חייה ועל בעיותיה הנובעותמהיותה דור שני לניצולת שואה.
רבה הציניות וההומור השחור הנובע מדברי הלנה בהצגה.יתכן והם אלו שסייעו להלנסות ולחיות חיים רגילים במידת האפשר לאחר מה שעברה ולהתיחס בהתאם ,אם כי ברצינותגמורה,על קרות לה בשואה.הדור השני אינו שותק הוא מגיב ,הוא רוצה חיים נורמליים,חיים משלו, בלי לפגועבניצולים שהם הקרובים לו ביותר.
יש אימות מינורי בין דור השואה לבין הישראלי החדש הדור השני הצעירהצברי.כאשר נכתביםו ספרים או הצגות על נושא השואה, בדרך כלל הם עוסקים בשואה עצמה אובניצולים עצמם.ספרה של ליז עוסק בדור השני ותוך כדי כך מזכיר את העבר.ההצגה מלאת רגשות והשחקנים בהדרכתה המצויינת של הבמאית ,כל אחד לפי דרכוובצורה הטובה ביותר,מביעים זאת.
דינה סנדרסון נהדרת עם המבטא הגרמני -פולני שסיגלה לעצמה במיוחד עבור הצגה זו.היא חדה ,החלטית,מדוייקת ומראה בהתנהגותה ותנועותיה כח ,עוצמה ,זקיפות קומה ואפילובטחון מסויים.
היא עקשנית ,שומרת על עקרונותיה, על הרצון לתת לבת חיים טובים עפ'י הבנתהוהשקפתה.נעה שיטרית הנה נערה הרוצה חיים משלה, משוחררים מהעבר.היא מיצגת מצויין אתהדור השני דור המתחשב אך יחד עם זאת הרוצה לשכח.
רכבי ביימה את ההצגה בקצב,באתנחתאות הומוריסטיות מעולות ההופכות אותהלמרתקת,לקלה לצפיה ויחד עם זאת רצינית,בעלת עומק,חשיבות,ענין ומעוררת למחשבה.
המשתתפים הנוספים בהצגה בתפקידים אפיזודיים קצרצרים ולפעמים שחקן אחד מגלם כמהתפקידים כאלו שכולם מבוצעים היטב ,הם לפי הסדר שבתכניה לירז חממי,מיטל אבני,רעותאקרמן,נועה אילתי,איתי פלג,אסף נימוי, ארז רגב ושני בן סימון.התפאורה-מיכאל קרמנקו- חצר בית עם כבלי כביסה עליהם סדינים, מפות וכו' הכלבלבן, משמשת רקע מנוגד ומתאים ביותר לנושא החשוב והרציני שבהצגה.התלבושות והאביזריםעוצבו על ידי אולגה מרון,התנועה-עמית זמיר,התאורה-עדי שמרוני והניהול המוסיקלי -שיבן-יעקב.לראות או לא לראות:הצגה חשובה,ביצוע ובימוי טובים מאוד.שונה,מעוררתלמחשבה ומומלצת ביותר.
נכתב על ידי
displayEmail('blog','elybikoret','gmail.com',"elybikoret")
elybikoret -אלי ליאון, 11/4/2010 23:12