תעלולי סקפן-ביקורת-מולייר-החאן-אולם רוזין ת א

626תעלילי סקפן-מולייר-החאן-אולם רוזין626 צילומים-התיאטרוןז'אן בטיסט מולייר הנו אחד מגדולי כותבי הסטירה הקומית. הוא נפטר בשנת 1673 על הבמה בשחקו באחת ממחזותיו "החולה המדומה" מבלי שהקהלהרגיש בדבר בחשבו שזה חלק מהמחזה. את "תעלולי סקפן" כתב שנתיים לפני כן כאשר היה בשיא יכולתו. תוכן הקומדיה הוא: שני בחורים אוהבים שתי בחורות עניות אך הוריהם יש להם תכניות אחרות עבורם.סקפןמשרת תחמן עם תעלוליו ויד הגורל מצליח להביא את הקומדיה לגמר מפתיע וטוב כרצוןהבחורים.ראיתי את ההצגה באיחור מסיבות שאינן תלויות בי  ולאחר שהיא כבר הוצגה כשלושהחודשים. היא מלוטשת,הכל מדוייק,הכל במידה,הכל במקום.הצחוק, החיוך באים מהמשחק,ממצביםמעצמם מבלי שיהיה צורך בבדיחות המכריחות לרדת מתחת לרמה מסויימת. קשה הרבה יותר לשחק קומדיה מאשר מחזה מסוג אחר וכאן שחקני החאן מוכיחים שובשהם טובים מאוד.הם התנהגו כאילו הם לא רציניים, כאילו הם מתנהגים בטבעיות במצביםהשונים אך הכל היה מחושב,הכל היה מוקפד,מתוזמן ומתוכנן בפרטי פרטים והתוצאה היתהמעולה.הבמאי אודי בן משה ביים את הקומדיה בקלילות,בהברקות מסויימות ובקצבהנכון. יפים ומקוריים היו הרעיון והשירים הפותחים ומסיימים את המחזה בהם מוצגיםהמשתתפים והיוצרים של המחזה וההצגה. ההפקה והבימוי דמו לסימפוניה מתוזמרת היטב עם מנצח מעולה שהצליח להוציא צליליםענוגים שהיו תאוה לאוזניים ולעיניים.לא היו לי עד כה הזדמנויות רבות לראות את משחקו של ויטלי פרידלנד. כאשר הוא פתח את ההצגה עם הצגת השחקנים חשבתי לעצמי שהחאן נתן הזדמנות לשחקןצעיר להופיע בתפקיד אפיזודי קטן ומה רבה היתה הפתעתי שהוא קיבל בעצם את התפקידהראשי.הוא לא איכזב וביצע אותו בוירטואוזיות מרשימה ומוצלחת ביותר. הוא היה פרחח, שתלטן,משרת,עוזר,שקרן,נוכל, רמאי, תככן שאין כדוגמתו. השתמשבשפתו,בדיבור מהיר,בגופו,במימיקה וכל רמ"ח איבריו כדי להצליח בכל אלו והצליחבגדול. יש לו קסם אישי רב,קלילות,גמישות ומה לא.ארז שפריר שיחק את סילבסטר- משרתו של ארנסט בהתפרצויות ריגעיות מקסימות מלאותהומור,הדר ויופי. אריה צ'רנר ויהויכין פרידלנדר היו נהדרים כשני האבות. השתתפו עוד במשחק מצויין כבנים יואב היימן ואודי רוטשילד,שמרית לוסטיג ונילירוגל כבנות.הכל בהצגה היה מושלם החל בתרגום של נתן אלתרמן שנוספו לו פה ושם הברקות מוצלחות,המוסיקה הנהדרת של קרן פלס שהשתלבה היטב עם הרוח הקלילה והעליזה שלהמחזה,התלבושות המקסימות בשלל צבעים מהתקופה,הפאות הנהדרות שהוסיפו שארםלדמויות,עיצוב הבמה ששלט בה הצבע הלבן שחור של פרידה קלפהולץ-אברהמי והתאורההמיוחדת והשובבה של רוני כהן.זאת היתה הפקה של קומדיה הכתובה בסגנון הקומדיה דל ארטה שלא עסקה בעניניםהעומדים ברומו של עולם אלא ביחסי אבות ובנים האקטואליים כל הזמן.לראות או לא לראות:שעה וחצי של הנאה מושלמת מלאת צחוק,חן,קצב ובידור על רמהגבוה ביותר.המלצה חמה כאש. נכתב על ידי displayEmail('blog','elybikoret','gmail.com',"elybikoret") elybikoret-אלי ליאון , 26/3/2010 11:20