ונחזור עתה לבאר ענין הספיקות הנ"ל שאמרנו שיש בע"י בבחי' מה שלוקח לעצמו מחלק בחי' ב"ן שהם הנקודות שהם בחי' המלכים. הנה נתבאר שאין לך שום אור שאין בו ב' בחי' פנימי ומקיף ונמצא כי בשם ב"ן יש פנימי ומקיף וכן בשם מ"ה. והנה צריך שנציע לך הצעה א' והוא כי הנה הע"י הוא כל כתר דמ"ה ויש בו עשר ספירות כנודע ואלו הי"ס שבכתר הזה מתחלקים ומתפשטים ונעשים פרצוף שלם שנקרא עתיק יומין דכורא וכאשר הוא היה מברר מבחי' שם ב"ן שהם המלכים כנ"ל אשר יש בהם י"ס הנה הוא מברר חלק א' ומחברו מבחי' כתר דב"ן אל הכתר דכתר דמ"ה ואח"כ מברר עוד חלק א' מן החכמה דכתר דשם ב"ן ומחברו עם החכמה שבכתר דמ"ה וכן כולם עד שיברור חלק העשירי משם ב"ן ומחברו עם המלכות דכתר דמ"ה ואז יושלם בחי' פרצוף ע"י והספק שיש בזה הוא לידע איזה חלקים הוא מברר ומחברם ברישא דיליה ואיזה חלקים מברר ומחברם בגופה והנה כבר הוא פשוט אצלינו כי בחי' הכתר דעתיק נעשה מן הכתר דכתר דמ"ה ומן בירור ה"ר דכתר ב"ן ואין כאן עוד שום בירור אחר אלא זה אבל הספק הוא מה שנבאר עתה והוא כי יש כאן ב' בחי' ובבחי' האחת יש בה ב' ספיקות ובבחי' ב' יש בה ספק א' הבחי' הא' 1אם נאמר שאור המקיף דשם ב"ן לסבת רוב גדלותו לא הוצרך לו שיתקנהו שם דמ"ה כי אור מקיף גדול ומעולה מן הפנימי כנודע ולכן הוא נשאר למעלה בשרשו ולא יצא להתחבר עם שם מ"ה כנודע אלא הפנימי דב"ן בלבד הוא שהוצרך לחזור ולצאת לתיקון. והוא אשר נתחבר עם שם מ"ה והבחי' הב' הוא 2אם נאמר שאור המקיף ואו"פ של ב"ן הוצרכו לבא להתתקן ולהתחבר בשם מ"ה. והנה כפי הבחינה א' יש בה ב' ספיקות אלו והם אם נאמר שכיון שלא בא רק הפנימי דב"ן לבד גם משם מ"ה לא בא רק הפנימי ואז הפנימי דב"ן אשר שרשו הוא נקודות דס"ג כנ"ל נעשה בחי' מקיף של או"פ דמ"ה כי לעולם שם ס"ג גדול משם מ"ה בבחי' א' כנ"ל. ונמצא כי שם ב"ן הפנימי נעשה מקיף אל פנימי דמ"ה ואם הענין כך נמצא שיש עתה או"מ א' ואו"פ א' לבד. והוא כי הכתר דכתר דמ"ה נעשה או"פ בכתר דעתיק ואו"פ של ה"ר דכתר דב"ן נעשה אליו או"מ. או אם נאמר באופן אחר והוא שמשם ב"ן ודאי לא הוצרך לבא רק הפנימי לבד אבל שם מ"ה בא או"מ ואו"פ ואז נעשה הפנימי דב"ן ג"כ בחי' מקיף. ונמצא ב' מקיפים א' דמ"ה וא' דב"ן ופנימי א' לבד דמ"ה. הבחי' הב' 3\אם נאמר כי משם ב"ן באו שניהם או"מ ואו"פ וכן משם מ"ה באו שניהם או"מ ואו"פ ונמצאו ב' מקיפים דמ"ה וב"ן וב' פנימים דמ"ה וב"ן , עניין זה הסוד המופלא הוא נעלם מאד מאד מכל החכמים שדברו בציורו מדעתם ר'ל מהדעת האנושי,ולא השיגו אדם מעולם באמתתו כי אם הנביאים לבדם ע''ה שהשיגו דבר זה כאשר הוא וקבלוהו מהשם והכירוהו,ואמנם אנחנו שמענו הדעות הרבות אשר נחשבו על הקדמות ועל החידוש,ועל כן אנחנו נכתוב תחילה על שני העניינים חלוקה אחת הכרחית, והמורה נבוכים ז'ל חלקה לשני חלקים ראשונים, ואנחנו נחלקה לארבעה חלקים בעבור צורך הכרחי,ואע'פ שהכל כוונה אחת,והחלוקה ההכרחית היא זאת שאנחנו אומרים ,יכ העולם לא ימלט מהיותו ,קדמון,או חדש,או הוא קדמון וחדש יחד,או הוא לא קמון ולא חדש ואחר זאת החלוקה המעולה למבינים נקים הקדמה אחת,ונחלוק חלוקה אחרת בדומה לזאת,ואע'פ שהיא יותא צריכה לנו מזאת,והיא שאנחנו נאמר שהתורה לא תמלט מהיותה כולה משל קדמון או משל חדש,או משל קדמון וחדש יחד,או משל לא קדמון ולא חדשונחבר זה אל זה עוד דבר ונאמר כי התורה לא תמלט מהיותה,כולה נסתרת או כולה נגלית,או נסתירת ונגלית יחד,או לא נגלית ולא נסתרת כלל והרי נתבארו הספקות שיש בכתר דכתר דעתיק ואיך אין הספיקות בו רק באורות לבד. עוד יש ספיקות בחו"ב דעתיק והספיקות האלו תלויין כפי הספיקות שיש למעלה בכתר דעתיק אלא שכאן יש ספק בין בענין האורות ובין בענין הכלים והענין הוא כי גם כאן נודע לנו שיש בהם חו"ב של כתר דמ"ה ואמנם בבחי' דב"ן ג"כ נודע לנו כי לקח העתיק ג' ראשונות דחכמה דב"ן וד"ר דבינה דב"ן ופשוט הוא כי אפי' בחי' הכתרים שיש בחו"ב דב"ן א"א שיעלו בכתר דעתיק כלל כי הרי כתבנו לעיל שלא נעשה הכתר דעתיק אלא מכתר דכתר דמ"ה ומה"ר דכתר דב"ן. והטעם כי הרי כל בחי' עתיק כולו מראשו ועד רגליו הכל נקרא בחי' כתר בערך חו"ב וא"כ איך הכתרים של חו"ב יעלו בכתר שבו א"כ מוכרח הוא ופשוט שאין עולין בכתר דעתיק אלא ודאי שהם משם ולמטה.4 ובזה הוא הספק אם ב' הכתרים של חו"ב דב"ן עולין בחו"ב דעתיק או נאמר שאע"פ שהם כתרים עכ"ז הם בחי' חו"ב הגרועים מבחי' עתיק וא"כ איך יעלו בחו"ב שלו וא"כ לא עלו רק בגופא דיליה לבד וספק הזה בין בבחי' הכלים בין בבחי' האורות \ויש בב' בחי' אלו כמה פרטי שאלות כמ"ש למטה בע"ה. אמנם בחו"ב דחכמה דב"ן ובחו"ב וחסד דבינה דב"ן באלו פשוט הוא שאינן יכולים לעלות למעלה ברישא דעתיק בחו"ב דיליה ודאי הוא שנשארו בגופיה דיליה. \\ ואחר שביארתי לך כל דעתי בזה ,אדבר בעניין החלוקה השנית המסומנת לעיל באות ג] על היות התורה משל קדמוני, כעניין אמרם ז'''ל התורה קדמה לעולם אלפים שנה מטעם הכתוב שבא במשלי ''ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום משחקת לפניו בכל עת'' בכל עת-בדי''ו נשפ''ע, כלומר בשכר המורה שפ''ע ונבוא''ה ,שסודם-מו''ת וחיי''ם \ וכן שעשועי''ם-לשו''ן קוד''ש \וכן יו''ם יו''ם-ו''ו ימי''ם \ואמנם משחקת ''מחשקת'' לפניו בכל עת\ועל כן נאמר כי עניין היות כל התורה משל לא קדמון ולא חדש זה לא יתכן, שאחר שמציאות הדבר הנרקא אצלינו תחילה הוא כ''ב אותיות התורה שהם קדש קדשים,הם נמצאות בלבות בני אדם,ושהדיבור נוצר בחמשה מקומות הפה,וגם נמצאים מצוירים בספרים\ והוא מושכל ראשון שהשנים רצון בני אדם הוא העילה הקרובה למציאותם בספרים שהם כתבום בלא ספק, ובדיבור פיהם הרצוני \אם כן כבר יוודע מהם גם כן שאותו הדיבור הנמצא בפנימיות הלב מחודש , הוא נשאר כפי הנושא אותו \ואם תאמר שהמין האנושי קדמון הנה גם כן התורה משל קדמון,ואם האדם חדש הנה התורה משל חדש\ ואם כן לא יתכן לומר שהתורה היא לא משל קדמון ולא משל חדש \וכן תאמר עוד ממה שאמרנו שאם העולם קדמון התורה משל קדמון\ וכבר ביארתי לך שאין העולם קדמון מוחלט,ואם כן אין התורה משל קדמון מחודש ודי לך בזה \\ ומאלה הדרכים שזכרתי לך תבין הדבר שחברתי אל ההקדמה המסומן לעיל באות ד] והוא שהתורה בלא ספק נגליה אמת גמור ונסתריה אמת מוחלט ושניהם דבר אחד באמתתם[דהיינו עניין חדוש העולם שנתבאר עניינו להגיע לזאת הדעת והם ד' טעמים נסתרים במורה נבוכים לסיבת הוכחת מציאות השם ית' מעניין הקדמות וארבעתם כסדר 'הפועל'החומר'הצורה'והתכלית וביארנו בזאת האחרונה עניין התכלית] והבן והשתכל בזה הסוד מאד ,ובדבריו עד שתבין בכוונה כראוי לעיון שמחוייבים לעיין בעניינו 5 עוד יש ספק בענין ז"ת דעתיק אשר הוא פשוט שלקחו להם ז"ת דכתר דמ"ה והספיקות הוא אם לוקח משם ב"ן בחי' ז' כתרים שיש בז"ת דב"ן או לאו כי שאר הבחי' שלהם אפי' חו"ב שבהם פשוט הוא כיון שכל כללות הז' מלכים התחתונים דב"ן אינם רק בחי' גופא כנודע. א"כ נמנע הוא מלעלות אפילו בגופא דעתיק אבל הספק בז' הכתרים שבז"ת דב"ן אם נאמר שכיון שהם בחי' הכתרים יוכלו לעלות בגופא דעתיק ולהתחבר ג"כ עם חו"ב דחכמה דב"ן ועם חו"ב וחסד דבינה דב"ן אשר אלו נשארו בגופא דעתיק בודאי כנ"ל. או אם נאמר שז' כתרים אלו לא יעלו כלל בעתיק אפילו בגופיה דיליה כלל ואלו הספיקות הם הן באורות הן בכלים ע"ד הנ"ל. ונחזור לעניין ונשוב לדבר בעניין החלוקה הראשונה המסומנת באות ב] ואומר כי לפ השכל האנושי לא יתכן להיות העולם ''לא קדמון ולא חדש''בהיותינו חושבים שם קדמון על זמן שעבר מדובק בשנים מורים על חזרת הגלגל פעמים אין תכלית למספרם,שהזמן אשר עליו נחשוב הקדמות אינו אלא מספר תנועות הגוףהמתגלגל בסיבוב,והרגעים הם חלקי השעה,והשעות הם חלקי היום והלילה,והימים והלילות הםחלקי השבוע,והשבועות הם חלקי החדש,והחדשים הם חלקי השנה,והשנים הם אצלינו חלקי השמיטה שהיא שבע שנים,והשמיטות הם חלקי היובל שהם שבע שבעיות ושנה אחת שהיובל חמשים שנה,והיובלות הם חלקי הזמן והזמן הוא שם כללי לכל עת נספרת,והפילוסופים לא השיגו סוד היובל ושמיטה כלל כי הוא דבר אלהי לא אנושי מושכל ולא מוסכם,אבל השיגו שאר החלקים המיוחסים לתנועות השמש והירח והכוכבים והמזלות,וחברו למה שאמרנו עניין מולדות ותקופות,וייחסו החדש לירח והשנה לשמש,והסכימו על היות מחזור הירח מתגלגל בסימנים קבועים,והם אי''ב תשצ''ג אשר לכל חודש וחודש הוצג,וזאת הדרך היא אצלנו מקובלת,והיא אמיתית,וחשבו החדשיםהפשוטים,גם המעוברים,חלקי המחזורהשהוא בי''ו תקצ''ה,אשר לכל מחזור ומחזור נמצא, והמחזור הוא י'ט שנה למספר תנועות הירחים,וגם כן עשו למחזור החמה על פי אלד''א בלה''ו של תקופת ניסן ,וחשבו כ''ח שנים מחזור וגם זה מקובל אצלינו שהוא כן,ואתה יודע כי הדמיון אינו יכול לצייר כי אם דבר גופני,והזמן הוא מושכל ואינו מדומה ולא ימצא בלתי מחשבת מספר עתים,וגם לא יושכל בלתי תנועה ואין תנועה בלתי גוף, והגוף מורגש,וגם הוא מדומה,וכן התנועה היא מורגשת וגם מדומה,והיא נחשבת פרטית לכל גוף מתנועע, ואם כן לפי זה העניין שם קדמון נופל על גוף נמצא בלתי ראשית זמן מותחל בהתחלה קבועה אלא בהתחלה תמידית,וזה כולו נמשך אחר השגת הגוף המורגש המצוייר [מו'נ פרק ע'ב] בשכל האנושי אשר לא יתכן העדרו באחד מן הזמנים השלשהאשר לא יתכן העדרו באחד מן הזמנים, השלשה המושכלים בשכל אנושי נחלקיםלשלשה חלקים ,והם הוה והיה ויהיה תמיד,והם בשכל האלהי שלשתם נכללים בכלל אחד והוא הנקרא''הוה תמיד'',בלתי עבר ובלתי עתיד,[עיין בפרקי ההשגחה],כי השכל האלהי הנפרד אינו נופל תחת זמן עבר ולא תחת זמן עתיד,כי אלה השנים הם יורו על תנועות ובהם יבחן הזמן [,ועל כן ההויות אצל אמונתינולא יתכן לומר שנבראו ,שהן עשר הוויות שמהן התחייבו עשר ספירות,שהאחד מהן שליח ציבור מנהיג והוא העשיריואמנם ראשית ההויות הוא השם ית' והוא בעצמו אמצע ההויות והוא בעצמו סוף ההויות[יעוין במ'ש שהשם הוא צורת העולם בחלוקת הפרקים הראשונה] ויש בהויות נפלאות עליונותוכן בספירות וכן במרכבות וכן באדם \ ועל כן לא יתכן לומר על''הגלגל ועל מה שבתוכו''שאינו לא קדמון ולא חדש, אחר שהוא גוף!והנה א'כ בטלה החלוקה האחקונה שהיא הרביעית ונשאר לגלות לך סוד אחר דרך הצעה, והוא שהקבלה בידינו היא שגלגל ערבות [יעויין בחלוקה הראשונה פרק ''רכב''] נברא בתרע''ו שהם שמות כ''ו פעמים כ''ו,והוא התשיעי המקיף בכל[עיין בחלוקת הפרקים הראשונה פרק ''אחור''] וגלגל האדם הוא העשירי,והעשירי יהיה קדש ליי' [נראה שהעניין רומז על ההקבלה למה שנתבאר לעיל בעניין הספירות,שהאחד מהן שליח ציבור מנהיג והוא העשירי],וכל דבר שבקדושה אינו פחות מעשרה וסוד זמ''ן ,אמו''ן,כולל ארבע אותיות, ומלא הוא זי''ן מ''ם נו''ן ובודו נון זמנים והוא סוד היובל חמשים שנה,והסוד הוא יבל חמשים שנה חסר ו''ו כתיב והוא סוד מ''בואין ספק בכ'''ך שהם כ''ף ,וכף בסוד נו''ן וכלל זמן מלא הוא[בגי'] ''החומר'' וסודו ''נברא'' ,כי החמר נברא בלא ספק כמו שאגיד לך בסוד ''נו''ן''-בי''ת ר''ש אל''ף יו''ד מ''ם-כי כל החמרים נבראים ''בצורה'' והבן זה מאד [יעויין בחלוקת הפרקים הראשונה שזכרנו לעיל ודרך הקשרם לחלוקה השנייה במעשה בראשית בתחילת הפרק ובפרק שאחריו בעניין השבת] ועל כן תמצא ''גלגל'' מלא מעיד ואומר במספרו -''אנ''י נבר''א'' ,והבן גם זה שעניינו אנ''י-עצ''ם המ''ח ואומר-אנכ''י ''ע''ץ החיי''ם'' ואם אתה חכם תבין מדעתך ונשוב לןמר עוד שהיות הגלגל קדמון לבד ,מבלתי חידוש מציאותו הוא שקר,כי אין זה אלא מדומה[יעויין בחלוקת הפרקים הראשונה בעניין המחלוקת ''בסיבה ועילה'' בסוף הפרק דברי המותכלם] אבל על כל פנים יש בו צד חידוש ונופל עליו חידוש, והתנועות המתחדשות בו הם לעדות,שאחר שהתנועה מחודשת ,הנה העצם מחודשואם אין זה החידוש חידוש מוחלט מפני שנאמר שכל תנועה מחודשת כבר קמה לה תנועה מחודשת גם כן, ולמחודשת מחודשת ,והנה אם ילך זה אל לא תכלית,כל התנועה המחודשת בחלקי הגוף המתנועע,חדשה ביא מצד וקדמונה היא מצד,כלומר קדמה זו לזו בזמן,וכאשר קדמה התנועה החלקית שעברה אתמול על דרך משל, הנה היום התנועה היומית החלקית התחדשה, והתנועה של יום מחר היא נמצאת בכח, ובהגיע יום מחר הנהו מחודש,והוא היום שכבר קראנוהו אתמולמחר,ואם תאמר שהגוף נושא התנועות לא התחדש לפי זה הדעת כי הוא כללי,[כשיטת הפילוסופים] הנה בהמצא התנועה מחודשת די לנו בחידוש דבר כפי מה שתשמעועל זה הסוד אנו אומרים ביוצר ''המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית''ואנו אומרים בכל יום שבו ראש השנה ''היום הרת עולם''ואנו אומרים עוד ''זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב'',וזה אצלינו סוד גדול מאד,והנה יום ראש השנה הוא יום ראש החדש השבעי והבן זה כי כוונתי להסתיר ולגלות,ולגלות ולהסתיר,כי האמת עמוק מאד למשכילים כל שכן לפתאיםואם כן אין העולם קדמן לבד שתנועותיו לעדות ברורה על חידושו כאשר זכרנוואין חשש לחשוב אם קצתו חדש וקצתו קדמון,כי אנחנו מאמינים כי העולם כולו אחד נקשר קצתו בקצתו כגוף האדם על דרך משל,והא כל גוף בכלליו ובפרטיוואל תחשוב שזה הדעת כדעת המדברים האומרים בזמן המחודש בעתות,מה שאמרנו שאנחנו נאמין שהזמן כולו מדובק ונאמין גם הטבעים ולא נאמין שינויים,אלא בעת מאמר השם לנביא להצדיק דברו בהרגשת העין לרואים[יעויין בחלוקה השניה והשלישית בפרקים השייכים בכאן]ובזה השינוי מספיק להאמין התפתחות זמן נברא ותנועה מחודשת ,וגלגל יש מאין,והשגחה בבני אדם,וגמול ועונש להם כמשפט החכמה הרצונית הישרה, והנה נשארו עור שתי דרכים והם היות העולם חדש לבד ומספר שנותיו אצלינו ה'תשס'ט או היות העולם קדמון מצד וחדש מצד ואם הוא חדש לבד אין צורך לדבר בו ,שכל דבר המורה בתחילת מחשבה פשטי התורה שהם אמת הלא משל כלל נאמינהו מיד בלי ספק כאשר הוא,והנה זה די בו ואם הוא קדמון מצד וחדש מצד,הנה אין צורך לנו בו לדברים כי צד החידוש מספיק לאמת בו פשטי תורתינו,ואם יורה צד הקדמות על נסתרו לא נפסיד כלום ר''ל על סתרי תורה ,כי הכוונה כולה לאמת האמת בהשגה ולהרחיק מחשבת שוא מהלבבות שאם היה העולם קדמון והיינו מאמינים בחידושו כך היה זה שקר ,כמו שהיה שקר אם הוא חדש ונאמין קדמותו\אלא שאחר שנאמין התפתחות חידוש כאשר העידה התורה האמיתית בסוד ''בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ'' די לנו בוואם אונקלוס גלה ''בקדמין'' פירושו בהתחלה כדברי הרב, ואם כתוב בירושלמי ''בחכמתא'' הרי,התחלה וסוד ראשי''ת, קדמו''ת קדמונ''ו הקדו''ם,וזה יורה שהשם המציא העולם בחכמתו מאין ועשאו יש,וכן סודו-תא''ר י''ש ואחר שהוא כן לא נחוש להכריע אחת מאלו הדרכים השנים זו על זו ולהורות איזו היא האמת השתתיהן \ ועוד אכלול לך מה שאמרתי למעלה ,והוא שתדע כי היות ציור העולם חדש לבד'או קדמון וחדש יחד ,ואע'פ שנראה ששני העניינים הפכים ולא ימצאו בנושא אחד בזמן אחד, ר'ל הוית דבר אחד קדמון וחדש יחד הוא דבר נמנע לשכל האנושי להשיגו אבל עם כל זה ידענו שהנביא משיג אמתתו על צד ההגדה והסיפור שהגיד לו ה' ית' בקבלת הנבואה שמסר לו ועל כן די לנו בהגדת הנביא לנו אמיתת זה בספרו,ובתת לנו זה בקבלה גם כן מפה אל פה,וזו הדרך לא יתכן לזולת הנביא להשיגו,ולו גברה ורבתה חכמתו מחכמת כל בני קדם ומחכמת שלמה המלך עליו השלום \\ והבן וראה עתה טעם אל כל הנ"ל והוא כי בשם מ"ה כיון שלוקח העתיק ממנו כל ספירת הכתר שלימה (נ"א של שם מ"ה) אשר יש בה י"ס כנודע. לכן הספיק לו לדוכרא דיליה. אמנם הנוקבא דיליה הנעשה משם ב"ן ואינו לוקח משם ב"ן רק חצי הספי' דכתר דב"ן שהם ה"ר שבה לבד א"כ מוכרח הוא שיקח ממקומות אחרים לתשלום תמורות ה"ת שחסרו בו מכתר
דב"ן ולכן יקח ג"ר דחכמה דב"ן וד"ר דבינה דב"ן והז' כתרים דז"ת דב"ן וכל אלו הלואי יספיקו לשיעור תמורה ה"ת דכתר דב"ן שחסר ממנו כנ"ל וכל הספיקות (אחרונים) יהיו בענין בחי' ב"ן שהם ה"ר כתר דב"ן וג"ר דחכמה דב"ן וד"ר דבינה דב"ן והכתר שבכל אחד מז"ת דב"ן ובאלו הבחי' הם הספיקות איך יתחלקו במציאות י"ס נוקבא דעתיק והמשכיל יבין כי עצמו מספר הבחי' של החלוקים שאפשר להיות בזה: