619גטו-יהושע סובול-הקאמרי619
צילומים-יחצ"ןההצגה גטו מאת יהושע סובול עלתה בתיאטרון חיפה בשנים 1984 ו 1998
מאז היא הוצגה רבות על בימות שונות בעולם בהצלחה כבירה והפכה למחזה הישראליהידוע ביותר בעולם אך לא הוצגה מאז בארץ.כעת מעלה אותה מחדש תיאטרון הקאמרי בבימויו המיוחד והמרשים של עומריניצן.
המחזה מספר על התיאטרון בגיטו וילנה, גטו שהיה קיים עד 23.9.43 יום בו חוסלובו כ10,000 איש.זאת הפקת יוקרה של התיאטרון(לשמחתנו יש רבות כאלו בזמן האחרוןבקאמרי)והושקעו בה מאמצים רבים כדי לבחור עבורה את המרכיבים הטובים ביותרשעמדו לרשות התיאטרון.
עמרי ניצן בבימויו המעולה הפך הפקה זו לחזיון מרשים,הצגה על נושא קשה המעוררזכרונות קשים,אך המוגש בצירוף שירים, ריקודים, בובה מדברת מקסימה, במה פתוחה ענקיתנהדרת ומשחק מעולה של כל השחקנים.המחזה מספר על התיאטרון שבגיטו וילנה ותוך כדי כך מעורר את הדילמות הקשות שבהןהתלבטו יהודים רבים בתקופת השואה כאשר עמדו בפני השאלה מה עדיף לשתף פעולה עםהנאצים כדי לנסות להציל יהודים על חשבון יהודים אחרים כאשר בלתי אפשרי היה להציל אתכולם או עדיף היה לא לשתף פעולה בידיעה הברורה על גורל כולם.המחזה מתאר את הדילמות של ראש הגטו היהודי והמצבים בהם הוא היה חייב להחליטבמטרה להציל כמה שאפשר יותר יהודים ואת הקצין הגרמני -מפקד הגטו האכזר מצד אחד,הרחמן מצד שני בעיקבות חושותיו הגבריות,אהבתו לתיאטרון והתנהגותו אל חיה רוזנטלהזמרת חברה בלהקה.
המחזה נוגע בקצה המזלג במאבק בין רביזיוניסטים וסוציאליסטים,בהתעשרותו של יהודי בימי השואה תוך עזרה למאבק המלחמתי של הצבא הגרמני ועל הרצון לשמור בגטו עלחיים תקינים על ידי הקפדה על חוקים והענשת אשמים בגזרי דין מוות.
מה מרגיש האדם כאשר הוא יודע שהוא השליט הכל יכול על חייהם של רבים ורצונווהחלטותיו יכולים לקבוע גורלות של רבים.ההצגה ארוכה מעל לשעתיים וחצי .הנושא קשה אך עקב הבימוי המיוחד והרבגווני אינךמרגיש איך הזמן עובר ואתה יושב מרותק עד מהופנט מתחילת ההצגה ועד סופה.בהצגה משתתפת בביצוע חי תזמורת וכן 12 ילדים.
חלק נכבד בעיצוב ההפקה והצלחתה יש לתפאורה המרשימה של רוני תורן המנצלת אתמלוא הבמה הגדולה של הקאמרי ומכניסה אותך לאוירה המיוחדת.
התפאורה נבנתה כחצר בית סהר עם שומרים הניצבים לאורך כל ההצגה על החומות בקצותהקירות.גטו שבעצם היה במציאות בית סוהר פתוח לגרים בו.
המוסיקה היא של יוסי בן נון,הכוריאוגרפיה והתנועה עיצב עוז מורג והתאורההנהדרת והמעוצבת היטב היא של פליס רוס.
כולם תורמים להצלחת ההפקה אך בראש ובראשונה זאת הצלחת הבמאי עמרי ניצן,השחקנים וכמובן המחזאי יהושע סובול.רבים הם השחקנים בהפקה.
התפקידים המרכזיים הם של מפקד הגיטו הגרמני-קיטל-איתי טיראן וראש הגיטוהיהודי-נתן דטנר-גנס.
גנס הנו בעצם סגנו של מפקד הגרמני. בידיו להחליט על גורלם של כל הגריםבגטו.קיטל התיחס אל האנשים כאל מספרים. הוא דרש יהודים וגנס היה צריך להחליט את מילמסור.
שיקוליו היו לדעתו צודקים והוא ניסה להציל כמה שאפשר יותר יהודים.
האם צדק בהחלטותיו. תמיד יהיו דעות שונות.
כאשר רואה אתה את הדברים מרחוק ובפרספקטיבה של זמן ההחלטה יכולה להיות לכאן אולכאן כפי שהיה במשפט קסטנר וכל החלטה תיהיה לגיטימית והגיונית.
דטנר במשחקו היה שקול,רציני,קר מזג אך גם מתחשב,דיפלומט והגיוני ביותר, מצפונילפי דרכו וסמכותי האחראי לגורל כל תושבי הגטו.
משחקו היה מעולה.איתי טיראן-קיטל היה גם מעולה.במחזה הוא הגרמני היחיד .ההגיון חייב שזו תיהיהדמות שלילית ביותר .קשוח,אכזר שונא יהודים מובהק.עצם העובדה שאיתי טירן נבחרלתפקיד-שחקן עם כריזמה,הראה מלכתחילה את כונותיו של סובול מה הדמות שהוא רוצה לתתלקצין הגרמני.
ואכן הוא חובב אומנות,סימפטי,ממלא את תפקידו אך יש בו חולשות אנוש,דמות שיש בהלא רק תכונות שליליות אלא דמות שניתן גם לחבב בצורה מוגבלת.הוא אכזר אך גם אנושילפעמים.אדם עם לב אבן וגם לב חם.טירן גילם דמות זו בצורה נהדרת.רמי ברוך שיחק מצויין בתפקיד ויסקופ- בעל המפעל המנצל את ההזדמנות הן להתעשרוהן להציל יהודים לפי חישוביו, מבלי להתחשב שבמפעלו הוא עוזר למכונה הגרמנית להמשיךבמלחמה.
אלי גורשטיין-הרמן קרוק כסוציאליסט העומד על עקרונותיו היה מצויין.
אניה בוקשטיין כחיה רוזנטל היתה זמרת מצויינת שלא שמעתי לפני כן.
גדי יגיל-שרוליק- מנהל האמנותי של התיאטרון היה מצויין בתפקידו הדרמטי כמספרומנהל.חני פירסטנברג-הרשלה-היתה מקסימה כבובה המשוחררת מכל פחד לומר דברים שיהודיהגטו לא יכלו לומר.פיתולי גופה ,משחקה ודיבורה כבובה היו נהדרים.
גם שאר השחקנים עזרא דגן,עודד ליאופולד,ערן שראל וכל שחקני תיאטרון הגטו-9במספר היו טובים מאוד בתפקידיהם.לראות או לא לראות:הצגה מעולה,מבויימת ומשוחקת היטב.חובה לראותה.
נכתב על ידי
displayEmail('blog','elybikoret','gmail.com',"elybikoret")
elybikoret-אלי ליאון , 16/3/2010 08:17