| |
משמורת
במצב בו הילדים נמצאים אצל האב או האם כלומר, במשמורת של אחד ההורים, נשארת להורה השני הזכות לבקר את הילדים ולפגוש בהם.
הסכם סדרי הראיה יכול להיקבע על ידי הצדדים עצמם, על ידי בית המשפט או בית הדין, אם שני הצדדים אינם מסוגלים להגיע להבנה בנושא זה ביניהם. מקובל מאוד שעובדת סוציאלית מתערבת כאשר קיים ויכוח על משמורת או על סדרי ראיה, והמפגשים נקבעים בהתאם להמלצותיה המוגשות בתסקיר סעד.
לעיתים נדרשת חוות דעתו של פסיכולוג מומחה גם לנושא מפגשי הילד או הילדים עם ההורה שאינו משמורן. הפניה לפסיכולוג נעשית ביוזמת בית המשפט או על פי בקשה של אחד ההורים.
סרבנות קשר- או תסמונת הניכור ההורי היו בעבר מקרים בהם על בסיס גישת "הניכור ההורי", פסק בית משפט שילד יהיה במשמורת האב.
"תסמונת הניכור ההורי" (Parental Alienation Syndrome) או "סרבנות קשר" עוצבה על ידי ריצ'רד גרדנר, פסיכיאטר אמריקני, שפיתח תאוריה זו.
מדובר במקרים קיצוניים מאוד בהם בשל הסתה קשה של הורה אחד מנתק הילד את הקשר עם ההורה השני, ממאן לפגוש בו ומסרב להיות עמו בקשר ובסופו של דבר הופכים הילדים להיות "סרבני קשר" או "בנים מורדים".
התפיסה הרווחת היא שהורה המונע קשר כזה הינו הורה שאינו מודע לצרכים של הילד ואינו רגיש להם ולכן אינו יכול לתפקד כהורה משמורן טוב וכדאי יותר לילד לגדול אצל הורה שיאפשר קשר עם שני ההורים ולא ימנע קשר בינו לבין ההורה האחר.
לינה אצל ההורה שאינו משמורן
אין קביעה שיפוטית חד משמעית, לגבי לינה אצל ההורה שאינו משמורן, כאשר הילד בגיל צעיר. דעות שופטי בית המשפט לענייני משפחה אינן אחידות. ישנם שופטים הסבורים שמגיל חצי שנה עד שנה יכול ילד לבלות לילה בבית ההורה השני, וישנם שופטים הטוענים כי ילד יכול לבלות עם ההורה האחר סוף שבוע רצוף הכולל לינה, החל מהגיעו לגיל שנתיים או שלוש.
גם הפסיכולוגים העוסקים בנושא חלוקים ביניהם בסוגיה זו. חשוב להדגיש שכל מקרה הוא לגופו, וישנם מקרים בהם טובת הילד היא ללון אצל ההורה האחר, וישנם מקרים בהם אין לנתקו ללילה מההורה אליו הוא רגיל.
לעיתים קרובות מתקיים מאבק בין ההורים על נושא הלינה. אמהות רבות (שלרוב הן ההורה המשמורן) מחזיקות בדעה שילד מתחת לגיל מסוים אינו צריך לישון אצל אביו. אחרות עושות בכך שימוש ורואות בסדרי הראייה בכלל ובלינה בפרט "נשק" כנגד האב. סיטואציה כזו אינה מטיבה עם הילדים.
מחלוקת בין הורים בזמן הליך הגירושין לא צריכה לפגוע בילדים, אך לפעמים בלהט הויכוח והסערות הרגשיות נדחקת טובת הילדים וכל הורה רואה רק את האינטרס הצר שלו.
על פי ההלכה הפסוקה חשוב ורצוי שילד יהיה בקשר עם שני הוריו ויש חשיבות רבה לסדרי ראייה קבועים, רצופים ומסודרים בין הילד לבין ההורה שאינו משמורן. במקרים קיצוניים המשמורת עוברת מההורה המגדל את הילד להורה השני, אם בית המשפט נוכח לדעת שההורה המשמורן מונע בצורה אקטיבית כל קשר בין הילד לבין ההורה השני ומדיח את הילד בצורה קיצונית וחמורה כנגד ההורה השני.
כאמור, אלו הם רק מקרים קיצוניים ורק במקרים בודדים, עד כה, קבע בית המשפט כי ילד יעבור מהורה אחד לשני רק בשל כך שההורה המשמורן אינו מאפשר קשר סביר ומפגשים עם הילד.
לפרטים נוספים בקרו :
זכויות הגבר: מידע משפטי לפרידה וגירושין | זכויות הגבר , אבהות , בדיקת אבהות