סקירה מוזיקלית- אביב גפן:
אם יש זמר אחד, ולצערי אין רבים כאלו, שהשאיר עלי חותם, אז אני כן יכול להגיד שאביב גפן הוא האחד. זה לא שהוא הזמר הכי טוב בעולם, אבל אביב גפן הוא לפני הכול אמיץ. אני זוכר את עצמי תלמיד חדש בתיכון, מחפש להבין מי אני ומה מהות החיים, ככה זה בגיל הטיפש עשרה. הדרך העיקרית שבה ניסיתי להשיג מהות היא דרך המוסיקה, לצערי מרבית השירים שיצא לי לשמוע באותה תקופה, היו רגילים לחלוטין, כאלה שהולכים ופונים למיינסטרים הרחב ביותר.
יום אחד, זה קרה. "אנחנו דור מזוין" של אביב גפן פרץ לתודעה. אני חייב לציין שעד אותו רגע לא הייתי אוהד גדול של אביב גפן, הוא פשוט היה מוזר מדי, לבוש בצורה משונה מדי, כל הסיפור של הגיוס או האי גיוס לצבא היה קוץ משמעותי. אני וחבריי כן רצינו להיות שונים ומיוחדים, אבל לא ככה. רצינו להיות מיוחדים בצורה יותר מגניבה.
"דור מזוין" שינה את הכול, אביב גפן הפך למלך. כל הדברים שפחות או יותר הרגשנו ורצינו לחשוב על עצמנו, אבל פחדנו להגיד, בא אביב גפן וצעק בשמנו. הרי תמיד ידענו שזה באמת נכון, עד שבא גפן וצעק את זה באוזני כל העולם. הוא צעק חזק ובוטה, כמו שאף אומן אחר לא היה יכול לצעוק. השיר היה תפור בשבילי ובשביל בני הדור שלי ואביב גפן היה הזמר הנכון או אפילו המושלם בשביל השיר הזה.
אביב גפן הפך לגיבור, הערצתי אותו על כך שהוא מבין את מה שאני חושב ולא מתבייש להגיד את זה. הוא נתן לי בדיוק את הזהות שחיפשתי, שונה, מורד, בועט. מאותו היום, אני וחבריי עקבנו אחריו בצורה אבסולוטית, לא הייתה הופעה של אביב גפן שלא היינו בה, יחד עם אלפי בני נוער אחרים, שחיפשו את הזמר האחד שמגדיר את מה שהם מרגישים ורוצים לחוש. אני חייב לציין, לא תמיד הבנתי את המראה החיצוני של גפן, היה קשה להתחבר לאיפור, שהוא הקפיד לשים על עצמו. אך ברגע שאביב היה מתחיל לשיר, זה לא היה משנה. למשך שעה וחצי, אם זה צוותא או כל מקום אחר, אביב גפן נתן לי תחושה שאני נמצא בין אנשים שאוהבים אותי והכי חשוב חושבים ומרגישים כמוני.
השנים עברו, השירים ברדיו החלו להתחלף בקצב של פרסומות בערוץ 2, אבל אביב גפן לא נעלם, יחד עם זמרים בודדים מהדור החדש, כמו נינט טייב, אביב רק השתבח עם השנים. גיליתי בשמחה רבה שאביב גפן שר גם באנגלית, לא פחות טוב מאשר בעברית והכי חשוב מבחינתי, גיליתי שגפן הוא מלחין רב עוצמה ומבוקש מאוד. זה דבר אחד לשיר, אבל ליצור מוזיקה לאחרים, זה כישרון נדיר. הרי לכתוב משהו בשבילך זה יחסית קל, אתה מכיר את עצמך. ליצור למישהו אחר, (למשל לנינט טייב איתה אביב גפן הלחין את האלבום המיוחד ביותר שלה, שגם מיקם אותה בתור זמרת ולא רק מאמי), שיש לו אופי אחר וסגנון אחר, זה הכישרון האמיתי מכולם.
היום אני כבר לא בן טיפש עשרה, אבל המוזיקה של אביב היא רלוונטית אלי יותר מתמיד, אני יכול להגיד שאביב גפן, כמו יין טוב, השתבח עם השנים. היום, אפילו יותר מאז, אני מתחבר למוזיקה שלו ואפילו מצליח לתת משמעות בוגרת יותר לשירים שלו. פתאום יש מסר ייחודי בכל אחת מהמילים שלו, זה כבר לא מרד של גיל טיפש עשרה, אלא תובנות מעמיקות יותר על החיים, של בן אדם שעבר הכול וניסה הכול, שכל רצונו הוא לספר לקהל ולתת לו אהבה.
ההופעות האחרונות של גפן היו מדהימות, הקול עדיין מדהים והתוכן הרבה יותר משמעותי, מעניק ומלטף. גם הופעות של נינט טייב עם המילים של אביב גפן, השאירו רושם חזק, של בחורה שלא רוצה להיות מאמי לאומית, אלא רוצה שיידעו מי היא באמת ומה גורם לה לתקתק.