דיסוננס קוגניטיבי הוא מושג בפסיכולוגיה החברתית שמתאר כיצד עמדותיו של האדם משתנות כאשר הן עומדות בסוג של סתירה או קונפליקט פנימי בינן לבין עצמן או בינן לבין התנהגותו.
לתיאוריה 3 הנחות יסוד, 3 דרכים לקבוע את עוצמת הדיסוננס ו3 דרכים להפחית את הדיסוננס לכן מכונה לעיתים תיאוריית 3 3 3.
שלושת הנחות היסוד של התיאוריה הן:
- לאדם יש מניע רציונלי לשמור על עמדותיו והתנהגותו עקיבים, משמע שלא יתנגשו אחד בשני ולמנוע פרדוקסים וסתירות בניהם.
- אי עקיבות בין העמדות או ההתנהגות גורמת לתחושה לא נעימה של עירור פיזיולוגי(תחושת מתח), והאדם חש בצורך להפחית את הדיסוננס.
- רצונו של האדם לשמור על עקיבות קוגניטיבית עלול לגרום לו לנהוג בצורה לא רציונלית ולא תועלתית, מקרה ג'ונסטאון למשל.
שלושת הדברים שקובעים את עוצמת הדיסוננס הם:
- חשיבות הנושא לאדם ומידת המעורבות שלו בנושא הזה.
- כמות הקוגניציות ועוצמת הקוגניציות שמעורבות בעניין בו התעורר הדיסוננס, יותר קוגניציות יגבירו את הדיסוננס ופחות קוגניציות שמעורבות יפחיתו את הדיסוננס.
- כמות הקוגניציות משככות הדיסוננס. ככל שישנן יותר קוגניציות משככות כך הדיסוננס יפחת.
כמו כן, ישנן שלושה דרכים להתמודד עם דיסוננס קוגניטיבי, מלבד שינו ההתנהגות שהוא הפתרון הקשה ביותר ובד"כ לא הפתרון שנלקח:
- הפחתת החשיבות של נושא הדיסוננס הקוגניטיבי או הקטנת המעורבות שיש לאדם בתוך הנושא(למשל חייל המצוי בשטחים ומרגיש שפועל בניגוד למצפונו, יכול להקטין את מידת המוערבות שלו בעניין ע"י התייחסות לפוליטיקה כמשהו לא רלוונטי עבורו).
- שינוי הקוגניציה מעוררת הדיסוננס(למשל אותו חייל יכול להפסיק להתייחס לעצמו כאל "פושע מלחמה", ולומר שהוא בעצם פועל בצור הטובה.)
- הוספה של קוגניציות משכחות דיסוננס, למשל אותו חייל יכול לומר לעצמו "אני רק מציית לפקודות".
נעשו מספר ניסויים שבדקו את תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי, כך למשל אדם ששולם לו כסף בתמורה שיגיד שניסוי משעמם שנערך הוא מעניין לאדם אחר חשב את הניסוי למשעמם, לעומת אדם שקיבל תמורה קטנה יותר ואמר לאדם אחר שהניסוי מעניין דיווח על הניסוי כמעניין יותר.
ישנן מספר חילוקי דעות ותיאוריות חלופיות לדיסוננס קוגניטיבי, למשל תיאוריית התפיסה העצמית של בם, אבל נראה כי תיאוריה זו בהחלט תרמה להבנה של פעילות של קבוצות מסויימות כגון כתות.