פסטיבל א ז'אנר -ביקורת-תיאטרון תמונע ת א

601פסטיבל א ז'אנר-תמונע ת"א601 תמונות-אלי ליאון זאת השנה החמישית שפסטיבל א ז'אנר מתקיים. יש בפסטיבל זה חיבור של אמנויות שונות שאין כל קשר ביניהם פרט לעובדה שכולםנחשבים לאמנות. הפסטיבל משתדל לתת במה לשינויים החלים בשטח באמנויות השונות על ידי פריצת המקובל וחיפוש דרך חדשה של יוצרים להביע את עצמם.קשה במבט ראשון וחטוף לקלוט את כל הרעיונות החדשים שבפסטיבל ואת כוונת כלהמציגים ללא קריאת ההסבר בתכניה , כי הכל חדש, הכל לא מקובל, הכל נראה לצופה מוזרלכן החלטתי הפעם להעתיק משפטים רלונטיים ומענינים מהתכניה  המתיחסים לחלק מהמופעיםוהאירועים שראינו משך כשעתיים וחצי בפסטיבל. יש לציין שהפסטיבל נערך בכל אולמות וחללי תיאטרון תמונע והוא זוכה לקהל סקרנירב בעיקר צעירים ולרוב נשים(לפחות במועד שאני היתי). הנני מצרף סידרה של תמונות שצילמתי כדי שימחישו ביתר בהירות את מהשראינו.ראינו ארבע עבודות במה וארבע עבודות גלריה כשכל אחת מהן עסקה "בחיפש אחר בניהשל שפה משותפת, שפה שהיא יחסים של חיפוש,התמסרות ותלות."מפגש בין אנשים בחסותהיצירה" כדברי יאיר ורדי שיחד עם נאוה צוקרמן היו היוצרים.ביצירה "האם לחיות יש זיכרון" מאת דרורי וגיא שרף ראינו מכשירים נעים,הקמתאוהל,מיצגים והתרחשויות שונות ללא קשר ביניהם.רעיונות שלא תמיד אפשר היה להבינם אךהכל היה מענין, לא צפוי, חריג ביחודיות שלו. וכך נכתב בתכניה"אוביקטים שנוצרו בהשראת מוסיקה,מוסיקה שנוצרה בהשראתאוביקטים,חיות מכניות,טבע דיגיטלי ונופים דמיוניים" מתוך היצירה "ישבו ויעלו שאלות של :הנפשה ותודעה,הרהורים של טכנולוגיה ,טבעומיתוס".ביצירה נוספת "יובל מסקין מעשן ומדבר"בבימוי רועי נווה ובביצוע יובל מסקיןשמענו שיר עם החלפת דפי הסיומות שלו,אופנוען יפני בקרקס .כן ראינו את הבובה אלמורבפעולה ועוד הרבה התרחשויות שונות. הסבר בתכניה-:..."עשרות סיטואציות ורגעים ...אין טקסט קבוע אין רצון ומעצוראבל יש כוונה לנסות לענין את הקהל" בזאת הם הצליחו.מאוד רב תחומי,מגוון,חריג ביותר.בלובי על מסך  ואוזניות חוברו שתי גיטרות שחולקות את אותם מפתחות כיווןהמיתרים. האיזון מופר.מופע אחר "טפל בי"מאת תכלת ויסטוב הנו מיצג חלל המורכב משלושה חדרים והקהלמוזמן לקחת חלק ולטפל בדמות שבחדר או לצפות מבחוץ במתרחש.באולם הוקרן סרט על מסעה של אישה להחליק לנעליים המתאימות "מחוץ למסלול" מאתכנרת מקס. "...תחושת האיבוד מובילה לטשטוש ההפרדה בין מציאות לדמיון...בDEAD HAPPY מאת שיר פרייבך"הוא הבטיחלהשאיר אותי אלמנה וקיים את הבטחתו" זאת חקירה פלילית של ...מי שמבקש להפר את המציאות בה הוא מתקיים".לסיום ראינו את "צ'יקוס"מאת אריאל אפריים אשכל ומאיה דוניץ .מה שראינו עסקבאיכויות שונות של הגוף .שמענו קולות שונים ומשונים,שימוש ברמקולים אלחוטיים ופסקול האלקטרוני של היצירה. מפגש בין גוף לסאונד. מאוד צבעוני, מיוחד ,יפה ומוגש בטוב טעם. כפי שנאמר לנו זה קטע ממופע שלם המוצג בתיבה ביפו.לראות או לא לראות:פסטיבל שנתי קבוע.קטעים מענינים ,מסקרנים, משונים וחריגיםביותר. כנראה שזה יהיה תיאטרון העתיד.ימים יגידו... נכתב על ידי displayEmail('blog','elybikoret','gmail.com',"elybikoret") elybikoret-אלי ליאון ,30/1/2010 19:16