זוכרים איך התחיל הסופרפארם? בטח, זה התחיל בקרן הרחוב, אצל הרוקח אנג'ל. רוקח קשוח, בעל ארשת חמורת סבר, שמר על פאסון, על דיסטנס, פעל על פי רצפט, הכל מדויק, גם שעת הפתיחה והנעילה. הייתי מגיע עם הפתק ביד ועם 20 מיל. הוא היה מביט בי כשהושטתי לו ביד רועדת את הנייר עם כתב החרטומים של ד"ר וסילי. לוקח, מעיין, מסתובב ומכין את התרופה. ואני, כעלה נידף מחכה למוצא פיו. "עשרים מיל"! הרעים בקול באריטון, הושטתי הכסף, לקחתי התרופה ואצתי החוצה.
זה היה בית המרקחת של אז. באים, מושיטים רצפט לעומד מאחורי הדלפק, מקבלים ממנו תרופה, משלמים ויוצאים.
והיום - סופרפארם. לייף סטייל, מיזוג אויר, מוסיקה, דיילות יפות, הכל מבושם, שוקולד, טיטולים ומדפים בגובה העיניים. ואיפה בית המרקחת? נכון, בסוף החנות. זהו זה, כאן השוני, כאן הפיתוי. עד שאתה מגיע לבית המרקחת עברת את כל המבצעים, את כל הדיילות, את כל מנעמי החיך.
"אתה מבין את זה יוסף"? לקחו בית מרקחת ישן, סובבו אותו כמו במחול והפכו אותו מחנות תרופות לרחבה של פיתויים. פסיכולוגיה שמסחררת לנו את כל החושים ושואבת, מבלי שנשים לב, את כספנו: חוש הריח עם הבושם וקרם אנטי - אייג'ינג, חוש השמיעה עם המוסיקה בחלל, חוש הטעם עם הפרלינים, חוש המישוש - רק תיגע, תמשש, תבחר בעצמך. חוש הראייה - אוה..תענוג להעיף מבט בצעירות, המטופחות והמחייכות.
באתי לקנות אקמול -מצאתי את עצמי עם עגלה מלאה. האם אני צריך את הכל? לא בטוח. והכסף .... אה, לא נורא, הרי אפשר בתשלומים....
עזרא שמיר
מנהל חברת הון משפחתי
ייעוץ כלכלי, ניהול תקציב משפחתי, ניהול תיק השקעות