אם נתבונן על מגוון הרהיטים העתיקים והמודרניים שבביתנו השימוש העיקרי והמשפחתי ביותר הוא פינות האוכל. סביב שולחן האוכל אנו מעבירים את מרבית זמן האיכות המשפחתי והחברתי שלנו. פינות האוכל הללו נרכשות לפי אופי המשפחה ומספר הנפשות בבית. ככל שהשימוש בפינת האוכל ממושך יותר, כך אנו משתדלים לרכוש שולחן גדול, פונקציונאלי וכסאות נוחים עם ריפוד רך ומפנק.
ככל שהמשפחה מתרחבת הביקוש לשולחנות גדולים ובעיקר מתקפלים הולך וגדל, ההיצע בתחום שולחנות האוכל רחב והביקוש גדול. כאמור, ריהוט זה משמש את בני המשפחה על בסיס יום-יומי ולכן רמת השחיקה והבלאי גבוהים יחסית. כאשר אנו רוכשים שולחן וכסאות נדאג שהכיסאות יהיו נוחים, יציבים, ומרופדים באיכות גבוהה וניתן פחות דגש אם מערכת הישיבה והשולחן עתיקים (כזכור, ריהוט עתיק הינו ריהוט בן 100 שנים לפחות).
ניתן למצוא שולחנות וכסאות אוכל עתיקים ממגוון התקופות ובדגמים שונים. מנסיוני, הדרישה הנפוצה ביותר של לקוחות היא לשולחנות עתיקים בצורה אליפטית בעלי שתי רגלים מרכזיות עם אפשרות להרחבת השולחן כאשר לצידו 6 כסאות צד ושני כסאות עם משענות עבור ראש השולחן. רוב שולחנות האוכל העתיקים העונים על הדרישה הזו יוצרו באנגליה, צרפת וארה"ב מעץ מהגוני או עץ אלון.
היתרון בשולחן עתיק כזה הוא אופציית הרחבת השולחן לפי הצורך כשמרבית השולחנות הם בעלי גלגלים המקלים על ניוד השולחן ממקום למקום.
מצד שני, ניתן גם למצוא פינות אוכל כבדות ומורכבות יותר (במראה ובמשקל) פינות אוכל אלו בעלות שולחן אוכל מאסיבי ומרשים עם נוכחות דומיננטית.
טרנד עכשווי הוא לקוחות הרוכשים סט כסאות עתיק המוצבים לצד שולחן אוכל מודרני וחדיש. את הכסאות העתיקים הם מציבים סביב השולחן החדש כאשר הניגוד בין עתיק לחדש יוצר סגנון חדש ומרענן. היתרון בשילוב כזה הוא שאפשר לשלב בדירה רהיטים בסגנונות שונים ולא להיות מקובעים ונעולים עם סגנון אחד בלבד. בפוסט קודם הרחבתי יותר לגבי הטרנד הזה.
רעיון הקומפוזיציה בשילוב רהיטים הוא חדשני ומרען, ומאפשר לנו לשלב פריטים בודדים חדשים אשר זקוקים להחלפה בעקבות בלאי ושחיקה, ללא צורך ברכישה של פינת האוכל כולה.