מפעם לפעם צצה ועולה כותרת בחדשות שמעלה שיפוטיות בקוראים: עוזרת הבית שעבדה שנים רבות ורק עכשיו נזכרת להצהיר שהתעללו בה, האישה המוכה שחרצה במו ידיה את גורלה הצפוי מראש, הנערה שנאנסה באכזריות, אבל חזרה כל ערב לתוקפיה.
השיפוטיות שמביאה בעקבותיה משפטים כמו: למה היא לא קמה והלכה אם היה לה כל כך רע - נובעת מכעס על האדם שויתר על זכות הבחירה, אבל היא לוקה באטימות לגבי מצבו הנפשי של אותו אדם. בטבע טורפים מזהים את טרפם על פי חולשתו, בג'ונגל של בני האדם התוקפים מזהים את קורבנותיהם על פי המבט הכבוי בעיניהם - אנשים שאבד להם ניצוץ האמונה בעצמם.
אלא שהרבה פעמים מזלו הרע של הקורבן הוא מזלו הטוב. כי ככל שהתוקפן מכביד את ידו וככל שמצוקתו גוברת, מתקרב הקורבן לנקודת האל-חזור. זוהי אותה נקודה שבה אין לו מה להפסיד יותר, בבחינת - "תמות נפשי עם פלשתים".
למאמר המלא...
|