רקע כללי
רעיון משאבי האנוש הוא תחום עולה; מספר חברות ההשמה הפעילות בשוק עולות מיום ליום. בישראל, הגדולות הן מנפאואר, תפקיד פלוס שהתאחדה עם חברת אדקו, אורטל, דאן, או.אר.רס ועוד.
תחום משאבי האנוש הוא תחום טרי במונחי עולם העסקים ועלייתו המטאורית ב"משקלו הסגולי" בסביבה הארגונית נעוצה בשתי סיבות שונות שהתרחשו בשנות החמישים. כאשר חושבים על זה, גם משרד התעסוקה של מדינת ישראל משמש בחלקו בתור חברת השמה.
בכדי להבין מדוע תחום משאבי האנוש התפתח כל כך, כדאי להתחיל ולהסתכל רגע על השאלה – מאיפה הוא צמח.
המהפכה
באותה תקופה, ארה"ב נהנתה מתקופת השגשוג הכלכלי. השגשוג הוביל לשיפור במאזן הכספי של העובדים. תושבי ארצות הברית לקחו הלוואות רבות- אז השוק עוד הצליח לספוג את זה...
נוסף על כך, היא לוותה בעלייה במספר העובדים המשכילים ושדרוג כלי העבודה (הפיזית והפקידותית) שאפשרו לאוכלוסייה גדולה לבצע משימות שבעבר מעטים יכלו למלא.
במקביל, התרבות הארגונית הפכה להיות רב עולמית, השווקים גדלו ואיתם גם מורכבות הפעילות ומידת התחרותיות בין החברות השונות.
עסקים לא תחרותיים שפעלו ללא הפרעה לאורך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, לא הצליחו לשרוד את שוק הכלכלה האמריקאי המודרני.
התוצאות
שתי תופעות אלו- היצע כוח אדם איכותי בעל כלים משופרים לבצע מטלות ארגונית ותחרות גוברת יצרו קשת רחבה של מטלות וכישורים שלא נדרשו בעבר. התוצאה הישירה של תופעות הולידה שני צרכים, שרלוונטיים להיום בדיוק כמו לאז. גם היום, בעידן האינפומציה, בעידן של עולם סלולרי, נראה שכלום לא השתנה:
א. הצורך של ארגון ליצור ייחוד ולבדל את עצמו ממתחריו כדי לגבש זהות ארגונית בקרב עובדיו ולשפר את המוטיבציה שלהם
ב. הצורך לגבש פרופילים שונים עבור כל אחת מהמשרות המורכבות בכדי לאתר את העובדים המתאימים ביותר עבור אותן משרות.