ביקורת: אינטימיות - הדילמה בין סקופ עיתונאי לבין מלחמה עקובה מדם – מחזהו הנוקב והמרגש של רוני קובן – בית ליסין

ביקורת: אינטימיות - הדילמה בין סקופ עיתונאי לבין מלחמה עקובה מדם – מחזהו הנוקב והמרגש של רוני קובן – בית ליסין

מאת חיים נוי

אינטימיות , מחזהו החדש שלרוני קובן , העולה בתיאטרון בית ליסין, עוסק בדילמות עיתונאיות, בין פרסום סקופ שיבלום מלחמה לבין ויתור על הישג עיתונאי , שיוביל כנראה לניצחון עקוב מדם. המחזה שזור בעלילה הלקוחה מעולם התקשורת התובעני והדורסני עם עיסוק בחיים של משפחה רצוצה בעיר הגדולה.

רוני קובן הוא עיתונאי ואיש התכנית עובדה ומחזאי שזה לו מחזהו השני בתיאטרון. המחזה הוא נוקב ומותח, מריר ומרגש, טעון ואפילו מצחיק פה ושם ואין ספק שראוי הוא למחמאות ולצפייה שתציף את הקהל בחוויה תיאטרלית .

העלילה עוסקת בחווה קפלן, כוהנת השירה בציבור, ששיכלה את בעלה באחת המלחמות ועתה היא עוסקת בהנצחת זכרו על ידי מופעי שירה ישראלית שהיא מארגנת , לא כל כך מוצלחים בלשון המעטה. בהמשך ייחשף בפנינו האירוע האמיתי בו מצא את מותו בעלה המנוח סגן אלוף קפלן.

קפלן מגייסת לצידה את שלוש בנותיה הרווקות,והן עסוקות בחיפוש אחר מחזרים ובהוללות נעורים. מאיה היא הבת הצעירה, תלמידת תיכון המתמודדת עם בלבול גיל ההתבגרות. נעמה , הבת האמצעית, לא מסוגלת לשמור על קשר רומנטי יותר משבועיים ופרידה, כתבת צבאית בטלוויזיה, רודפת אחר סקופים ומקריבה בכך את חייה האישיים.

לבית המשפחה מגיע קצין צעיר, רב סרן יותם מורנו, המבקש לתת סקופ לפרידה. קלטת וידיאו שבה מגלה אחד מבכירי הצבא כי הפסקת האש האמורה להיכנס לתוקף, במלחמה השוררת באותם ימים בגזרת לבנון, היא בעצם החלטה שלא תיושם וכי הצבא מתכנן מלחמה נוספת כדי להשיג ניצחון צבאי. יותם טוען כי תהיה זו מלחמה עקובה מדם ויש לבלום אותה בכל מחיר ולכן הוא מעוניין שתפורסם בתקשורת וכך היא תמנע.

העלילה מסתעפת כאשר מתברר שבנות המשפחה חומדות את יותם ובין לבין אנו נהנים משירי רוח התקופה וארץ ישראל – עד לסיום המותח.

ליאת גורן הנפלאה מגלמת את כהנת השירה בציבור, חווה קפלן, ומשחקה הוא מרגש, נוקב ומצטיין הן במשחק משכנע והן ביכולות ווקאליות ומוזיקליות. התענגתי במיוחד בהדרכה הקולית ובבימוי שבו משולבים שירי הבנות בליווי המוצלח של חווה קפלן. אין ספק כי ליאת גורן מבכירות הבמה הישראלית היא כוכב ההצגה ומגיעות לה תשואות מיוחדות.

יעל וקשטיין מגלמת בהצלחה את פרידה, הכתבת הצבאית תאוות הסקופים ומרשימה ביכולות התיאטרליים שלה בהתלבטות בין סקופ מקצועי לבין הישג מדיני.

מאי קשת בתפקיד מאיה הבת הצעירה היא המספרת של העלילה ומשחקה הוא רווי יכולות מקצועיות משובחות, התנהלות נינוחה ומוצלחת של התפקיד והיא בהחלט בעלת פוטנציאל מרשים על הבמה התיאטרלית בארץ.

גל אמיתי בדמות יותם הקצין הוא משכנע ומשחקו הוא ראוי ומוצלח. הוא נקלע לבית רדוף יצרים רומנטיים מצד בנות המשפחה ומאבקו למען החיים מול מדינה במלחמה הוא רווי משחק משובח ומרגש.

יעל אלקנה כנעמה גונבת לעתים את ההצגה בזכות יכולותיה הווקאליות הנפלאות ומשחק דרמטי נהדר. יעל היא זמרת מקצועית ושחקנית מבטיחה במיוחד וברור לי שהיא עוד תהיה אחת מהבולטות על במת התיאטרון. אישית, אני זוכר אותה בתחילת דרכה , לפני 6 שנים, במחזמר שולי וחביב על מטיילים ישראלים במזרח הרחוק והייתי משוכנע שמשחקה אז יוביל אותה להישגים נפלאים.

ראוי לציין עוד שתי שחקניות שמופיעות על הבמה בתפקיד קטן אבל בעל אוירה . ירדן אנדולט, שמופיעה בדרך כלל במופע חושף על חייה האישיים . אלונה לובנברג, שחקנית מקסימה עם יכולות טובות מאוד.

הבמאי אמיר וולף להטט עם להקת השחקנים והתוצאה היא משובחת וענוגה. ההצגה היא קולחת ובעלת הברקות בימוי נעימות. שני טור עצבה תפאורה נאותה, חלקה שזור בכיסאות פלסטיק למכביר. אולה שבצוב עצבה תלבושות יפות, במיוחד של חווה ונעמה. טל בלכרוביץ אחראי למוזיקה היפה. קרן גרנק עצבה את התאורה הראויה. ריקי בוגוטין אחראית להדרכה הקולית המוצלחת ולסנכרון בין הקולות , במיוחד של הבנות מול חווה קפלן. אריאל וולף אחראי לתנועה היפה על הבמה.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתי"ם, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים

צילום- אור דנון