אותו עקרון חל גם על ממשלת מעבר שהיא בעלת סמכויות מלאות בכל התחומים, פרט ליכולת לקבוע בסוגיות חדשות.
היועץ המשפטי עושה שרירים, כדי להוכיח מי בעל הבית, תוך רצון לשמר את העקרון הפסול של חבר מביא חבר.
ההצעה של היועץ על ליאת בן ארי, שטיפלה בנואשות ותקיפות יתירה בתיקי נתניהו, ואף ברחה מהשימוע, היא אצבע בעין של אוחנה. כלומר: נראה מי כאן בן ארי שלי או שלך.
מאבקי כוח
הרי ברור לכולי עלמא, כי המאבק על מינוי מ"מ לפרקליט המדינה, הוא לא על התפקיד הזמני, אלא על יוקרה, כח ותפקיד של המערכת, בין שר המשפטים ליועץ המשפטי.
היועץ המשפטי לממשלה, מרגיש כי במעבר הזמני בין הממשלות, הוא הקובע את מהלכי המשפט והשלטון, כאשר כנראה המצב שנוצר העלה לו בטעות את הסעיף לראש.
אמנם לא מקובל בדרך המנהלית, לקפוץ במינוי מעל ראשם של הוותיקים המתאימים, אבל לפעמים גם זה קורה, קחו לדוגמא את המינוי של המפכ"ל קראדי ע"י השר צחי הנגבי מעל ראשי הניצבים וותיקים במשטרה.
מבחינת השכלה כללית ומשפטית, יש מעטים בפרקליטות עם הרזומה אקדמי כמו הגב' אורלי בן-ארי (יחידה 8200, שני תוארים במשפטים, במדעי המדינה, המכללה לבטחון לאומי, ראש הפורום הבטחוני בפרקליטות).
נ.ב.:
1.בגץ הוציא צו מניעה על הבחירות : זה לא סביר שביבי מתרוצץ בארץ וצועק אני אנצח - אנחנו נחליט מי ישלוט ולא הציבור הלא נאור.
2.תסמונת שטוקהולם - כשאני שומע את מנדלבליט ונימוקיו על שלטון החוק,אני מזהה אצלו את סינדרום שטוקהולם, לאמור מזדהה עם חוטפיו בפרקליטות עד לא ידע.
3.אם בג"צ קובע מי יהיה ראש ממשלה והיועץ מי יהיה פרקליט המדינה, אז מה נשאר לציבור, ניתן להם לנהל את המדינה והציבור יהיה משקיף.