פרשנים – עם דברי סרק סרק
פרשני המשבר או מומחים למה צריך ואפשר לעשות. בכל פעם שיש הסלמה בדרום ,כמו במצב הנוכחי, האולפנים מלאים במומחים לפתרון המשבר. הכי מעצבנים והכי לא אמינים הם אלופים במיל' או אנשי מוסד לשעבר או פוליטיקאים מהאופוזיציה שיודעים, איך מתי ובאיזה מהלך קסם אפשר לפתור את הסכסוך המתמשך והבלתי פתיר בשלב זה. קצינים בכירים כולל סגן ראש המוסד ברק שנבחר וחונה בכחול לבן, היו במערכת ובמקומות בעלי השפעה, ודעתם היתה נשמעת פתאום כשמשתחררים הפתרונות נוזלים להם מהשרוול, ואין שומע איזה באסה ואיזה חסה. מה שמעצבן, זה חוסר האובייקטיביות המגמתיות לפי האג'נדה הפוליטית ששופעת בבטחון מופרז מפרשנותם. הבחירות שזה עתה הסתיימו היו תחת הכותרת "רק לא ביבי". שזה אומר ביבי על כל "החבילה שהוא מביא" הן הבטחונית והן הכלכלית חברתית. הציבור ברובו וזה טבעי לא מודע לקשת הרחבה של השיקולים בתגובה של האירועים עם כל ההשלכות המתלוות. ברור שחמאס והג'יהאד במקרה הספציפי ראה הזדמנות לפני יום העצמאות, האירוויזיון לסחוט הסדרים והקלות, תוך עשיית שריר של שיגורי רקטות. ברור שישראל חייבת להגיב, חייבת את זה לתושבי הדרום ולתושבי השפלה ולכל העם בישראל. האם עושים מספיק לדעת רבים, לא לדעת אחרים, סומכים על מערכת הבטחון. הטוענים שצריך לחסל את חמאס בעזה ולהחזיר את אבו-מאזן, לא רק שמגחכים את עצמם ומקשקשים אלא לא חיים במציאות אלא בהזיה פוליטית לא טבעית. מבחינה צבאית ניתן לכבוש את עזה כולה בזמן סביר ומהיר אבל המחיר יהיה כבד ואחרי זה ישראל תהיה אחראית כלכלית חברתית ובטחונית על כמעט שני מיליון אזרחים, במשבר כלכלי כבד שישראל לא יכולה לעמוד בו כספית ומבחינת המשפט הבין-לאומי, שיטיל עלינו חובות ואחריות. לכן האופציה הזאת לעת הזאת, אינה רלוונטית וחבל להעלות אותה. חמאס והג'יהאד לא רוצים שלום, לא רוצים הודנא ארוכת טווח אלא הישגים זמניים קצרי מועד. הפתרון הזמני להודיע להם ולהזהירם בצורה חד-משמעית, שהם ישלמו מחיר כבד על כל תקיפה כולל אחריות אישית שפירושו חיסולים ממוקדים בימים שיבואו ללא תאריך.
ברגע האחרון:
1. ראש האופוזיציה בני גנץ – תוקף את ההסדר עם עזה, בטענה שהממשלה וביבי נכנעו לחמאס ולסחיטה.
2. איזה צביעות פוליטית – הרי בתקופתו כרמטכ"ל עשו אותו דבר ובאותן שיטות, אז עכשיו הוא פתאום הפך מעורב לנשר תוקפני – חוצפה או כניעה שלו ליחצנים שמכתיבים לו קו תוקפני.
3. מה משקל יום העצמאות והאירוויזיון בשיקולי הפסקת האש?
4. ללא ספק יש משקל לתאריכים – יום התייחדות ושמחה בראש שקט לציבור ולמשפחות השכולות.
5. האירוויזיון – הכנה של שנה, אך העיקר העיקר תדמית ישראל בעולם – כאשר 2000 עיתונאים זרים, מסקרים את הצד היפה של ישראל והישגיה.
6. עכשיו תדמיתנו – 200 עיתונאים מסקרים את המלחמה והשלכותיה.
7. להכות את חמאס - עוד יהיו שפע הזדמנויות.