האם גנץ רוצה באמת להיות טראמפ ולהדגיש את ישראל לפני – ומה לגבי מדינה יהודית ציונית. מה לגבי זהותה של המדינה כמדינה יהודית כבסיס לעם היהודי בארץ ובעולם, מבלי לפגוע כמובן בשוויון כל האזרחים במדינה, לפי המשוואה הידועה, מול זכויות מלאות – יש חובות מלאות.
המהלך הראשון של גנץ – במחאת הדרוזים שבה הצהיר שיתקן את חוק הלאום – היה – במחאת הדרוזים היה צעד טקטי פוליטי שגוי, שירחיק ממנו בוחרים בעלי נטייה שונה שרצו או חיפשו כוכב חדש בשמי הפוליטיקה.
לדעתי – מי שרוצה לזכות בקולות המיעוטים שמרגישים מקופחים או לא מסופקים עקב חוק הלאום, הדרך היא להצהיר שיש לעשות מאמץ להביא לכדי רישיון לא רק החוק אלא גם במציאות היום יומית בתנאי למילוי חובות וכמובן התנהלות בהתאם לחוקי המדינה.
טעות נוספת לדעתי – בקמפיין של גנץ, היא ניסיונות או חיבור של גנרלים לרשימה במיוחד בוגי יעלון, שלא עובר את אחוז החסימה אבל מציג תנאי סף לא ריאליים, כמו שריון שלושה מקומות ואי תמיכה או הצטרפות לממשלה בראשות נתניהו. אמנם החיבור כבר נעשה, אך בעתיד יתגלה כמכשול.
תזכורת מהעבר – הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק ז"ל, רמטכ"ל מצליח, חייל מעוטר בעל הישגים, אדם נבון וישר שהצליח בצבא, אך נכשל בפוליטיקה.
כך גם גנרלים נוספים, כמו מופז רמטכ"ל ושר בטחון, כך אלוף לוין שנכשל במפלגת העבודה ורק אהוד ברק הצליח חלקית לעבור מצה"ל לפוליטיקה וכשהגיע לשיא – נפל קשה תוך ריסוק המפלגה ונבחר כראש הממשלה שכיהן הכי פחות זמן והגרוע ביותר מאז הקמת המדינה.
מסקנה – צבא ופוליטיקה הן שתי פלטפורמות של פעילות שונות לגמרי ודורשות תכונות אישיות שונות.
גנץ הוא ללא ספק – אדם נחמד, רציני, ישר והגון וגם אמיץ, אך זה לא מספיק לפוליטיקה ולהנהגת המדינה. הוא עדיין לא בשל ולא כשיר מספיק.
אמנם בכל מערכת בחירות – גם כוכב תורן שזוכה בסקרים לעדנה, אבל המציאות הפוליטית בארץ הוכיחה שלמרות הצבעת מחאה מדי פעם, הקו הזה לא מצליח.
לדוגמא: יאיר לפיד, פרץ ככוכב גרף הרבה מנדטים נכנס לממשלה, לא הצליח להשפיע או לשנות והיום הוא בצלילה.
הסרטון שלו לקראת הבחירות – נראה אמנם מלא אנרגיות נפנופי ידיים והצהרות בומבסטיות שלא יוכל לקיים, אך מה שהשתנה הוא שקיבל שערות שיבה מהפוליטיקה ונאלץ להחליף את הגופיות השחורות בחולצה לבנה ועניבות.
לסיכום: לא כל כוכב חדש שמתגלה כנוצץ מרחוק, הוא נוצץ מקרוב, ויש בידיו לשנות מציאות ושגרת בחירות.