כאן הקברניט שלכם מדבר: למישהו יש סיפור מעניין לספר?
בית הספר לתיאטרון פלייבק מושך אליו לא רק שחקנים, אלא גם כאלה שאין להם כל נגיעה לתחום המשחק רבים רואים בו כלי עסקי / ניהולי / טיפולי הולם. הסיבה? "תיאטרון פלייבק לא מלמד משחק, אלא שיטה שבה לומדים לבטא סיפורים וחוויות ולהפוך אותם להתרחשות תיאטרלית בדרך יצירתית וספונטנית. לתהליך יש ערך מוסף. לומדים להסתכל על החיים מזווית אחרת לנתח ולהבין מצבים בצורה שלמה יותר. ויש כמובן גם את החוויה הרגשית וכייף של החוויה הקבוצתית" כדברי אביבה אפל יו"ר פלייבק העולמי ומייסדת תיאטרון פלייבק "משחק מהחיים"
תיאטרון פלייבק מוכר כבר שנים רבות בזכות מופעים ייחודיים, המורכבים כולם מסיפורים אותם מספר הקהל. התיאטרון מבוסס על שיטת פלייבק שפותחה בארצות הברית על ידי גו'נתן פוקס בשנות השבעים, ומאז הפכה ללהיט כלל עולמי החובק קבוצות רבות בכל העולם. השיטה הובאה לארץ ע"י הגב' אביבה אפל נשיאת פלייבק העולמי שהקימה את 'תיאטרון הפלייבק - משחק מהחיים' לפני 19 שנה בתל-אביב. צוות השחקנים המנוסה, מעלה על הבמה, באופן ספונטני, סיפורים אמיתיים - חלקם מרגשים, חלקם מצחיקים וחלקם אפילו טרגיים - מחייו של מישהו בקהל.
אלא שהרחק מאור הזרקורים פועל לו כבר כמה שנים בית ספר לתיאטרון פלייבק – בית ספר המהווה את השלוחה המקצועית היחידה בישראל של בית הספר העולמי לפלייבק של ג'ונתן פוקס בניו –יורק. מאז הקמתו, בית הספר לפלייבק מושך אליו לא רק שחקנים, אלא גם אנשים מתחומים שונים בחיים שבכלל לא התכוונו להיות שחקנים.
עושים פלייבק בעבודה ?
בוקי תאני טייס וקברניט באל על הצטרך לבית הספר הצטרף לפלייבק לאחר שצפה בהופעה של התיאטרון. "לימוד פלייבק עבורי הוא בעצם לימוד טכניקה שונה ממה שאני רגיל אליה. בעבודה שלי כטייס הדברים הם לרוב חד משמעיים ואין כמעט מקום לטעויות. בפלייבק, אין דבר כזה לטעות. כך שהשיטה פותחת לי ערוץ חשיבה נוסף ונותנת לי כלים חדשים לנתח מצבים קיימים. עבורי זו התנסות חדשה שחידדה לי את החושים".
עירית כהן משנה למנכ"ל בקבוצת כלל אחזקות עסקי ביטוח, הנמנית גם היא בין בוגרי בית הספר: "אני משתמשת בטכניקות של פלייבק כדי להעביר מסרים במקום העבודה. לפעמים אני "עושה פלייבק" יחד עם העובדים ומגלה כי לעיתים יש לזה השפעה גדולה הרבה יותר מהרצאה או סדנה. מבחינתי, אפשר לקחת מפלייבק המון דברים לתוך עולם הניהול וגם לחיי היומיום. אני מרגישה שהפלייבק הפך אותי לאם מאושרת יותר וגרם לי לעסוק בעולמות יצירתיים וחוויתיים יותר. זה גם מה שהופך אותי למנהלת טובה יותר".
ויקי האודן היא שחקנית פלייבק שהצטרפה בינואר האחרון לקבוצת "משחק מהחיים" אחרי שסיימה בהצטיינות את שני השלבים הראשונים של בית הספר: "פלייבק הראה לי שאני יכולה לסמוך על האינטואיציה שלי, לאלתר, להיות ספונטנית ולהתמקד בכאן ובעכשיו. לפני תקופה, כשגרתי בתל אביב פרצו לי לדירה. בהתחלה הייתי היסטרית, הזמנתי משטרה, וכדי להרגע אחותי הזמינה לנו פיצה. מבלי לחשוב יותר מדי פשוט התחלתי לזרוק את הפיצה על הקיר וכך עשתה גם אחותי. התחלנו לצחוק וזה הסתבר כאחד הימים המאושרים והמצחיקים ביותר שהיו לי. זו הייתה תחושה של חופש שנבעה מצורת מחשבה שסיגלתי מהפלייבק".
פלייבק מוריד את רמת האלימות בבית הספר
אביבה אפל יו"ר פלייבק העולמי ומייסדת תיאטרון פלייבק "משחק מהחיים": "כדי ללמוד פלייבק צריך לא רק יכולות משחק, אלא בעקר יכולת להקשיב ולהפוך סיפור אמיתי לתיאטרלי, עם נאמנות לחוויה של המספר. הקהל שמשתתף בהופעה צריך לתת אמון בשחקנים כי הוא מפקיד בידיהם את הסיפורים המשמעותיים ביותר שלו ולכן עליהם להיות לא רק שחקנים אלא גם בני אדם קשובים ורגישים.
בית הספר לפלייבק קיים כשש שנים ומוציא שני מחזורים בשנה, רק אחוז קטן מבוגריו הופך לשחקני פלייבק בפועל או מנחים מקצועיים. לבית ספר מגיעים לא מעט אנשים מתחומים שונים, כמו: עובדים סוציאליים, מנהלי חברה, אחיות, רופאים, מטפלים בדרמה ופסיכודרמה, מעצבים אנשי צבא ועוד, כולם מוצאים בפלייבק משהו מעניין הנותן מענה לצרכים של התפתחות אישית או העשרה מקצועית. אני חושבת שפלייבק הוא כלי שאפשר לערוך לו התאמות בכל תחום, בעיקר אם זה תחום טיפולי אבל לא רק. שמעתי על עובדת סוציאלית שעשתה פלייבק עם ילדים. היא ביקשה מכל אחד לקרוא ספר ולחשוב על מקרה אישי שזה מזכיר לו. למחרת שיחקו את הסיפורים בבית ספר, וההצלחה הייתה גדולה.
מנסיונה של נורית שושן בעבודה עם ילדים ובני נוער עלתה רמת ההקשבה שלהם אחד כלפי השני, וחלה ירידה ברמת האלימות המילולית והפיזית בכיתות, מאחר ושיתוף הדדי של סיפורים יוצר קירבה בין התלמידים ומפחית מקרים של לעג וניכור. מעבר לכך, ישומים של פלייבק נעשים גם בחברות הייטק ובארגונים ואנשים פשוט מפנימים את הגישה הנרטיבית של הפלייבק ולומדים להקשיב לעצמם ולאחרים.
לפלייבק יש יכולת להפוך אנשים לסבלניים וסובלניים יותר לאחרים
נורית שושן שחקנית, מורה ומנהלת שיווק בקבוצת פלייבק "משחק מהחיים": "יש משהו סוחף בפלייבק. מי שמתחיל רק רוצה לעשות עוד ועוד. הפלייבק הוא בעצם העצמה וחיזוק בדרך יצירתית ולכן אנשים מתחברים לזה כל כך. לשחק, לספר, להקשיב פלייבק בעצם אומר להימצא במקום שכיף להיות בו – מקום בו עושים שירות לאחר ולעצמנו ומקבלים פידבקים חיוביים. הפלייבק מרחיב לאנשים את "שריר האמפטיה", לא מתוך מקום של מסכנות ורחמנות אלא ממקום בו אתה נמצא שם בשביל האחר במקום של אמת ויצירה והוא אינו שופט אותך כי הוא יודע שזה נעשה מתוך כוונה כנה ואמיתית לעזור.
אני חושבת שזה מה שמיוחד ומחבר אנשים לשיטה – בחיי היומיום אנחנו לא תמיד מצליחים לבטא את הרגשות שלנו בצורה או במידה הרצויה. בתיאטרון פלייבק גם המספרים וגם המציגים לא חושבים מה יקרה אם יגידו משהו שיכעיס, או אם יגידו משהו שיחשוף אותם יותר מדי. פלייבק הוא לא טיפול אבל יש בו מרכיבים טיפוליים המובנים בתוך השיטה ואם לומדים פלייבק ועושים את העבודה בצורה נכונה הוא בהחלט מהנה, מחזק ומעצים".
אביבה ונורית מודעות לכך שבית הספר לפלייבק עשוי להיות כר נוח לאנשים שהעזרה לזולת אינה בראש מעייניהם ושבסך הכל מגיעים כדי לטפל בעצמם. הן מדגישות שבמקרים בהם ברור שהפונה מחפש טיפול הן מפנות לכתובת המתאימה. "אני עורכת ראיון עם המועמדים הרוצים ללמוד פלייבק, ומסבירה על המורכבות של הכלי והשילוב של תהליכים חברתיים אומנותיים וקבוצתיים דינאמיים. את מי שמחפש טיפול, אני שולחת לפסיכודרמה. פלייבק, נועד לאלה המחפשים את החוויה השלמה של סיפורים אישיים ועבודה קבוצתית יצירתית ומי שמוכן לחוות אותה באמת ורוצה להתנסות, מוזמן להצטרף" לדברי אביבה אפל.
לאתר תיאטרון פלייבק משחק מהחיים ובית הספר www.playback1.co.il