ביקורת: שש דמויות מחפשות מחבר - הצגת המופת של פירנדלו בהפקה מהפנטת - בית צבי
מאת חיים נוי
"שש דמויות מחפשות מחבר", הצגת המופת של לואיג'י פירנדלו, העולה בבית צבי ברמת גן, היא הפקה מהפנטת, תיאטרון אבסורד במיטבו וגם חוויה תיאטרלית שלא נס לחה, גם 90 שנה לאחר שנכתבה.
הבמאי דניאל אפרת הצליח ללהטט עם להקת שחקנים מוכשרת והתוצאה היא קולחת ומרגשת.
פירנדלו, סופר ומחזאי איטלקי, זכה בפרס נובל לספרות ב-1934 ומת שנתיים לאחר מכן.
ההצגה תורגמה בשעתו בשם אחר, שש נפשות מחפשות מחבר, אולם התרגום הנוכחי נאמן יותר לשם המקורי. רועי חן תרגם את המחזה ועיבד אותה ובהפקה הנוכחית גם שינו מספר דמויות .
העלילה עוסקת בלהקת שחקנים העורכת חזרה למחזה של פירנדלו המנוח כשלפתע גולשות לבמה ארונות התפאורה ומהם מגיחים מספר דמויות מאופרות, כולם בני משפחה. הדמויות הללו, הזויות ולמעשה נפשות המשוטטות בעולם בלתי רגועות, עד אשר ייכתב מחזה על חייהם. זו למעשה בקשתם מהבמאית של ההצגה: לכתוב את ההצגה עליהם. עיקר הסיפור שלהם מורכב מאב המתאהב בנערה ומגלה מאוחר מידי כי הבחורה שהיה עימה בבית בושת היא בעצם בתו. אנו פוגשים את אשתו השנייה, שגורשה על ידו, בבתו הבכורה ובבנו ובילדים, ילד וילדה. הבמאית מסכימה לכתוב את המחזה והם מתחילים בחזרות, אולם התוצאה היא טראגית והנפשות האבודות ממשיכות בשיטוט שלהם לעבר אופק בלתי ברור בחיפוש אחרי מחבר שיגאל אותם מהטרגדיה שלהם.
מדובר בתיאטרון בתוך תיאטרון, בחשיפת סודות ותככים ובאלגוריה על מהות הקיום באצטלה של תיאטרון.
סולימאן חוסייסי בדמות אב המשפחה מגיש משחק נוקב ודרמטי. אין ספק כי משחקו הוא מרגש מאוד ומשובח באופן מיוחד.
נופר אליהו המצוינת מגלמת את האם ומשחקה הוא מעולה. היא ניצבת לפרקים כאלה המשקיפה על המתחולל מולה, פורצת במשחק קולח ומרגש עד כדי לחלוחית בעיני הצופים ובעיניה שלה. נופר היא שחקנית רבת יכולת ומשובחת.
גל יזדי נפלאה בדמות הבמאית שהדמויות פורצות לאולמה ולעולמה כדי שתכתוב אותם. גל מצליחה לגלם את התפקיד באורח מקצועי, נעים ומוצלח מאוד.
הגר אנגל משחקת טוב מאוד את דמות השחקנית הראשית . יש לה נוכחות ויכולת מקצועית נהדרת.
גל זילברמן ונעמה פורת מגלמים את עוזרי הבמאית ומשחקם הוא מצוין. הם משלימים זה את זו ותורמים בצורה מעולה לעלילת המחזה. דור לוי מוצלח כפועל הבמה. איתי שלו משחק היטב כשחקן הראשי. אלי אלבז מגלמת נהדר את המנקה וגם את מאדאם פאצ'ה, בעלת סלון בגדים שהיא גם בעלת בית בושת. יאיר בלוך משחק באורח מקצועי ואמין את הבן. איציק מלמד מגלם מצוין את הילד.
אלונה לובנברג הנהדרת מגלמת את הילדה שאינה פוצה פיה ואולם היא טובלת כולה בדמות מלאכית עטויה לבן המבליטה את האומללות שלה במשפחה ועיניה הדומעות בסיום האלגורי הם מאפיין מלודרמטי מוצלח מאוד לתפקיד שצריך להביע עצמו ללא מילים.
ואחרונה יש לציין לשבח את הביצוע המהפנט של נוי קלימן המגלמת את הבת הבכורה. נוי היא שחקנית שראויה לתשואות מיוחדות על גילום התפקיד הנועז והמורכב ושבוצע בצורה כה מוצלחת.
יש לציין גם את ניקה אורן - המגלמת את הכלב צ'כוב, כלבתה של השחקנית הראשית, שהתנהגה למופת ולא פגמה במשחק על הבמה. בשעתו נרמז כי הכלב הוסף למחזה כאילו להזכיר את הגברת עם הכלבלב ולמעשה יש הקבלה בין צ'כוב הכלב לכלבתה של השחקנית המנוחה אלישבע מיכאלי שהייתה מגיעה עימה לחזרות בתיאטרון.
הבמאי דניאל אפרת ראוי לשפע תשבחות על הדרך שעיצב יצירת מופת זו. הוא שזר בה גם הברקות בימוי כמו צילום סלפי בין השחקנים, סאונד של ציפורים שהופך לקרקור מהשיר טוי של נטע ברזילי.
סלבה מלצב עצב את התפאורה הסולידית שעיקרה בימת חזרות וארגזי אביזרים, מוצלחת מאוד. דולב ציגל עצב תאורה ראויה . נוי קליימן אחראית למוזיקה המקורית המעולה. יעל דובר עצבה את התנועה הנפלאה.
נטשה מנטל, מבכירות מעצבי התלבושות בארץ, עצבה את בגדי המשתתפים והם נפלאים ומיוחדים, במיוחד בגדיה של אלונה ונוי.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
צלם -יוסי צבקר