פרשת "מקץ" שנקרא השבת מתרחשת למעשה כשנתיים לאחר המפגש של יוסף עם שר המשקים ושר האופים בכלא המצרי: "ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור".
יוסף, בשעה שפתר לשר המשקים את חלומו בכלא, קיווה שבעזרתו יוכל להשתחרר מהר ולצאת לחופשי. הוא ממש ביקש ממנו שיזכור אותו כשיהיה הוא, שר המשקים, בחוץ: "כי אם זכרתני איתך כאשר ייטב לך ועשית נא עימדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה" - הוא ביקש ממנו פעמיים שיזכור אותו ולא ישכח ויעזור לו לצאת לחופשי, אך זה "דווקא" שכח אותו וכך נוספו ליוסף עוד שנתיים בכלא.
יוסף תלה תקוותו באדם שממנו תבוא לו הישועה וזה מצביע על פגם מסוים באמונה בה' שהוא זה שיציל אותו. על שתי הפעמים שביקש יוסף משר המשקים שיזכור אותו הוא נענש בעוד שנתיים של ישיבה בכלא.
שנתיים אלו הקנו לו שנות חינוך ותיקון על איבוד האמונה בה', כשפנה אליו פרעה בבקשה לפתירת החלומות שלו הוא מיד ענה: "בלעדי, אלוקים יענה את שלום פרעה".
ודבר נוסף שקרה בזכות אותן שנתיים בכלא, כלכלת מצרים התדרדרה ועקב כך נדרש יוסף לפתרון הכלכלי הזה למצרים כולה, ואילולי היה משתחרר מוקדם יותר על ידי שר המשקים, לא היה מגיע יוסף לגדולה שכזאת במצרים.
הנה אנו רואים כמה היא מחשבתו של האדם בתחילה: יוסף רצה ששר המשקים יזכור אותו וימליץ על שחרורו, זה האחרון שכח, ובעקבות זאת ישב יוסף עוד שנתיים שבדיעבד הביאו אותו אל כיסא המלכות.
כך הפכו הבור שאליו נזרק על ידי האחים, והכלא, לבתי הגידול האמתיים של יוסף.
פרשת מקץ, שמזכירה בתחילתה דווקא את השכחה של שר המשקים, נקראת תמיד בחנוכה.
זהו חג שבכל יום ויום אנו נדרשים להראות ממש לכל הסובבים אותנו כמה אנו כן זוכרים את מה שארע לפני כאלפיים שנה. אנו מדליקים את נרות החנוכה בכל מקום הפונה אל הציבור כדי לומר בקול רם וברור שאנו לא שוכחים! אנו זוכרים היטב ומזכירים לכל העולם שנס נעשה פה על ידי ה' יתברך.
איננו זקוקים לשכחה של מאן דהוא על מנת שאנו נזכור בעצמנו את מה שעבר על אבותינו בימי שלטון היוונים.
אנו מאירים באור גדול דווקא בשעה שחשוך בחוץ כי אנו רגילים לכל הדברים הטובים שיש לנו,משפחה, בריאות ועוד, ועל זה אמרו חז"ל שתדליק נרות עד שתכלה רגל מהשוק, עד שתכלה את מה שאנחנו כל כך רגילים ופשוט לא מודים על זה!
שבת שלום ומבורך וחנוכה שמח
תודות : לצחי מיכאלי
חוויית השבוע שלי
http://h-y.xwx.co.il/
לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם