בסיום הפרשה הקודמת, פרשת "נח", קראנו על לידת אברם ונישואיו לשרה ועל שאר השושלת המשפחתית.
אברם עזב את אור כשדים ארץ מולדתו ועבר לגור בחרן, ושם הוא נהנה מחופש דתי ומעמד מכובד אחרי שהחליט לשנות את דרכי אביו ולהאמין בקב"ה.
וכך, בלי התרעה מוקדמת, מיד בפתיחת פרשת השבוע שלנו, פרשת "לך לך", פונה ה' אל אברם בקריאה חשובה: "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה" - אברם נקרא לעקור את משפחתו ממקומו ולקום וללכת לארץ כנען.
בפרשות הקרובות, כמו בתחילת פרשתנו, אנחנו נקרא הרבה על כך שאברהם הולך.
מה יש בה באותה הליכה אצל אברהם שהיא כל כך חשובה בחייו?
הליכה היא פעולה של תהליך. במקרה של אברהם היא התהליך מתחיל בציווי הזה של ה', "לך לך".
מעבר לקריאה הידועה של ה' לאברהם לקום ולעזוב את מקומו יש פה גם קריאה יותר עמוקה לכיוון חיים משמעותי אצל אברהם וגם לכולנו, להיות תמיד בתנועה, עם הפנים קדימה, ולא לעמוד במקום.
אסור לנו להיות מקובעים ולדרוך במקום אלא תמיד לשאוף להתקדם ולהתרומם לאורך כל חיינו.
לא במקרה מסיים ה' את הקריאה לאברהם שבסופו של התהליך הוא יזכה לברכה ממנו.
אברהם יתגלה לנו כאיש חסד ש"יארוב" לאורחיו בתחילת הפרשה הבאה, הוא יגן על אנשי העיר סדום וילחם למען הצלת אחיינו לוט למרות סכנת החיים שהייתה בדבר.
אברהם "ההולך" הוא אדם רב עשייה. אדם של נתינה. הוא אכפתי כלפי משפחתו וכלפי כל העולם ותמיד רוצה להיטיב עם אנשים.
לצורך כל הדברים האלה אברהם חייב להשתחרר מהדברים אליהם הוא היה מקובע: מארצו, מולדתו ומבית אביו.
כדי שאדם יוכל ללכת ולהתקדם הוא חייב לנתק את עצמו מחסמים שעוצרים אותו ומאותם הרגלים ישנים ולמצוא הרגלים חדשים שיתנו משמעות חדשה להמשך החיים ולפעמים זה גם דורש לצאת מהחינוך של בית אבא בדיוק כמו שאברהם היה צריך לעשות.
אברהם הבין את רצונו של ה' וקיבל על עצמו כאדם וכאבא הראשון שלנו להתמיד בהליכתו על מנת שנוכל ללמוד ולהתנהג כמוהו.
שבת שלום ומבורך!
תודות : לצלי מיכאלי
חוויית השבוע שלי
http://h-y.xwx.co.il/
לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם
ולרפואת כל פצועי הפיגועים ולרפואת כל חולי עם ישראל