נקודה שבועית פרשת "שופטים" ה'תשע"ה

התורה שלנו היא תורת חיים. היא עוסקת ומקיפה את כל תחומי החיים.

אחת התכונות החשובות של תורתנו היא העיסוק בחברה האנושית. התורה מאוד חברתית.

פרשת השבוע שלנו, פרשת "שופטים", נוגעת בהרבה דינים שבין אדם לחברו וכל היחסים בין בני אדם: מלחמה עם האויב, דיני החייל הלוחם, דיני עגלה ערופה כאשר נמצא אדם מת, דיני משפט והצדק שבו, מינוי שופטים, שוטרים ומלך על העם ועוד.

אחת המצוות שמופיעות בפרשה היא מצוות השבת אבידה: "לא תראה את שור אחיך... והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך. ואם לא קרוב אחיך אליך...ואספתו אל תוך ביתך...עד דרוש אחיך אותו והשבתו לו...וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך...לא תוכל להתעלם".

אם נשים לב היטב נראה שהמילה העיקרית בפסוקים אלה שעוסקים בהשבת אבידה היא "אחיך". חמש פעמים מוזכר האח במצווה זו.

התורה בכוונה פונה אל הרגש שלנו ואל מידת האחווה שבתוכנו שנפתח את ליבנו בתחושה שכולנו אחים ושעלינו לא להתעלם מאבידת האח שלנו  שאנו מוצאים ברחוב.

אל לנו לחפש לעצמנו סיבות מקילות כגון: המאבד זר לנו או חוסר בסימנים אלא להתאמץ עבור האח שלנו שאיבד את חפצו.

עיון מעמיק יותר בפסוקים מראה שחובת השבת האבידה היא רחבה יותר ממה שמשתמע ממבט ראשון:

בתחילת הפסוקים כתוב: "השב תשיבם" - כפל המילים האלה מעיד לנו שגם אם האבידה הלכה מבעליה כמה פעמים עלינו לשוב ולהחזירה כפי שכתוב במדרש: "החזירה וברחה, החזירה וברחה, אפילו ארבע או חמש פעמים, חייב להחזירה שנאמר "השב תשיבם".

אם בעל חיים נמלט מהבעלים שלו אחרי שהשבנו אותו כבר בעבר מוטלת עלינו החובה להשיבו לבעליו בדיוק כמו בפעם הראשונה.

הדבר נובע מכך שעל כל אדם מוטלת החובה והאחריות לקיום רכושו של הזולת.

העניין השני שנלמד מהמילים "והשבתו לו" היא ההלכה: "שתהא בו השבה, שלא יאכל (השור/פרה/תרנגול) בביתך כדי דמיו ותתבעם ממנו, מכאן אמרו: כל דבר שעושה ואוכל (כלומר נותן חלב/ביצים) יעשה ויאכל, ושאינו עושה ואוכל - יימכר" - המוצא לא צריך לפרנס את הבהמה שמצא, אולם כן ייתן לה צורכיה על ידי ההכנסות שיבואו לו ממנה (חלב/ביצים) ואם לא הוא ימכור אותה ואת הכסף ישיב לבעלים.

הנה, גם במצווה זו אנו רואים את האחריות המוטלת עלינו המוצאים לרכוש הזולת.

שנזכה תמיד לדאוג לרכוש זולתנו כשלנו.

שבת שלום ומבורך!

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם