ביקורת: "לחנך את ריטה" – המחזה הנודע בביצוע מושחז ומהנה – בית ליסין
מאת חיים נוי
"לחנך את ריטה" , מחזהו הנודע של המחזאי הבריטי ווילי ראסל, העולה בבית ליסין - הוא קונצרט של משחק מענג , מושחז וקולח של השחקנים רמי הויברגר הוותיק ומגי אזרזר, שזוהי לה ההופעה הראשונה מעל בימת התיאטרון הרפרטוארי.
ראסל, שזכור כמחזאי של "אחים בדם" מתבסס במחזהו על הרעיון של פיגמליון והמחזמר גבירתי הנאווה בעקבותיו ועוסק במרצה לספרות המנסה ללמד באופן פרטי צעירה חסרת השכלה פורמלית שנרשמה לאוניברסיטה הפתוחה. המפגש המרתק בין שניהם הופך מלימודים בנאליים בספרות ללימודים בתורת החיים ומפגש זוגי שמוביל להתאהבות של הפרופסור הקפדן בצעירה הבלתי מלוטשת והעממית, בלשון המעטה ועד לסיום שהוא מחוייב המציאות, כאשר שני הגיבורים מוצאים דרך חדשה בחייהם.
המחזה עלה על במות תבל והופק גם לסרט ידוע עם מייקל קיין שזכה בפרס קולנועי והיה מועמד לאוסקר בשלוש קטגוריות.
הבמאי רוני פינקוביץ' הצליח ללהטט עם צמד השחקנים המוכשר והתוצאה הניבה הצגה שנונה ומענגת שאין בה רגע דל, המעניקה לנו תובנות חשובות.
רמי הויברגר הוא פרנק, פרופסור באוניברסיטה שחווה משבר בחייו האישיים, מרצה מצוין אך גם ציניקן ויהיר. רמי הוא שחקן מקצועי מבריק והביצוע שהוא מעניק לצופים מהווה שיעור מאלף בתורת המשחק ועונג תיאטרלי.
מגי אזרזר היא ריטה, ספרית תאבת דעת ובעלת לשון מושחזת, ממעמד חברתי נמוך. מגי מפגינה משחק נפלא והופעת הבכורה שלה מעל בימת התיאטרון הרפרטוארי היא מוצלחת, מהנה ונודפת כישרון בימתי. מגי כבר הופיעה בסדרות טלוויזיה ובמות פרינג' ואין ספק שיש לה פוטנציאל משובח מאוד.
צמד השחקנים מגיש לצופים מעין קונצרט של משחק מעולה. פה ושם ישנם כמה בורות אויר בעלילה ובטקסט , אך בסיכומו של דבר מדובר בקומדיה יפה, מוצלחת ושנונה.
התרגום של יוסף אל-דרור הוא עכשווי ובלשון נאותה , עממית או גבוהה בהתאמה.
אנה זיו עיצבה תפאורה יפה וטיפוסית. ארון הספרים הוא מוצלח במיוחד.
אורן דר עיצב תלבושות ראויות ויפות, במיוחד של השחקנית.
קרן גרנק אחראית לתאורה הנכונה והמוצלחת.
רן בגנו אחראי למוזיקה היפה.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.