מקדשים בהודו
השטח העצום עליו נמצאת הודו, המוגדרת כתת יבשת בין השאר בגלל גודלה הרב, הינו - 3,287,263 קמ"ר. על שטח זה יושבים להם יחדיו דתות שונות ובתוכן זרמים רבים וכה שונים, תרבויות שונות, שפות שונות, מנהגים שונים, אלים שונים ועוד. עולה השאלה מה מחבר, למעשה, בין כל האנשים הללו והופך אותם לבני אותה מדינה. את התשובה לכך נמצא במקדש.
המקדש הוא מאפיין מאחד בהודו. המפגש עם האל הוא לב החוויה הדתית בהינדואיזם ומקום המפגש המרכזי הוא המקדש. ישנם חוקים ברורים ומפורטים בנוגע לבניית מקדש. החוקים מאוד מדויקים ומגיעים להסברים בנוגע למיקום ולכיוון, לזמן הבנייה, לאופן הבנייה, כיצד אמורים להראות פסלי האלים. מדובר על צורתו הבסיסית של המקדש כי רצוי שתהיה בצורת ריבוע. זאת מאחר וריבוע היא צורה הנחשבת למושלמת בהינדואיזם. לפני בניית המקדש יש להתייעץ עם אסטרולוגים וכהני דת ולהחליט על הזמן הנכון ועל פרטים נוספים, וזאת מתוך האמונה כי אם תהיה צורתו של המקדש מושלמת אזי תשרור שלמות בעולם כולו.
המקדש מייצג את שלמות העולם, ולכן אודות הבנייה והעיצוב, הן החיצוני והן הפנימי, נכתבו תורות שלמות. לכל מקדש תכניות בניה משלו השמורות בקודש הקודשים כספר קדוש לכל דבר. הארכיטקטורה של המקדש לכללי העיצוב והפיסול של האלים הם אמצעי להעצמת ה"דרשן" (ראייה). ה"דרשן" זהו המפגש בין האדם לאלוהות. האדם במקדש ובכניסה למקדש חוצה את מצבו הרגיל, היומיומי, ומחייה בקרבו רובד נפשי ורוחני בעל חשיבות עצומה.
הביקור במקדשים והעלייה לרגל לאתרים מקודשים הם תופעה רבת משמעות בחייהם של מיליוני הינדים. אותם אנשים עוזבים את כפריהם, משפחותיהם ועבודתם יוצאים למסע הנמשך לעתים חודשים, ואף שנים רבות. המקדשים והמקומות הקדושים נקראים "טירטהא", שפירושו לחצות. ישנם בהודו אלפי מקדשים ומקומות קדושים, כאשר לכל אחד המיתולוגיה שלו. ישנם גם אנשים קדושים, אשר אליהם עולים לרגל המונים, כמו הסאי באבא ועוד.
מטרתה של העבודה הרוחנית היא לחתור לאחדות בין האני ובין האלוהי (בין האטמן לברהמן). האלים הרבים בהודו (יש האומרים 330,000,000 ) הם ההתגלמות הארצית של האל האחד – הברהמן.
לצורך העבודה הרוחנית מנסה המתפלל למשוך את תשומת לבו של האל בכניסתו למקדש על-ידי צלצול בפעמון המצוי בכניסה למקדש. זאת לאחר שחלץ כמובן את נעליו על מנת לשמור על קדושת המקום.
המקדש נועד לשקף מפה של היקום. במרכז המבנה נמצא המקדש הפנימי – חלל ללא קישוטים המסמל את מערת הרחם ממנה הגיח היקום. בחלל זה ניצב הפסל של האל אשר לו מוקדש המבנה כולו ואליו יכול רק כהן הדת לגשת. מעל לפסל מתנשא צריח הקרוי "שיקארה" (פיסגת הרים) אשר מסמל את הר מרו – ההר הקוסמי שמהווה את ציר העולם ונושא עליו את השמיים, ומזכיר למאמינים את הרי ההימלאיה. מבחינה רוחנית מסמל הצריח את התעלות הנשמה והחיבור לאל. המערה וההר מחוברים זה לזה באמצעות ציר. היות והמקדש הוא משכן האל מביעים המאמינים את אמונתם באמצעות הקפות בכיוון השעון. למנהג דתי זה יש ביטוי ארכיטקטוני בכך שבמקדש ישנם מעברים רבים המקיפים את החלל המקודש. בדרך כלל, לאחר שהקיפו המאמינים את פסלו של האל, יתנו לו מנחות בעזרת כהן הדת המצוי תמיד ליד האל. חלק מהמנחות נשארות במקדש לשימושו של האל וכהני הדת, ואת חלקן לוקחים המאמינים חזרה לביתם ולמשפחתם לאחר שבורכו באמצעות המגע עם האל.
יש לציין כי בקודש הקודשים אמנם יוצב פסלו של האל אשר לו מוקדש המקדש, אך מסביב לו, בכל רחבי המקדש, יוצבו לרוב פסלים של אלים נוספים, וזהו ביטוי לאמונה כי כל האלים הינם גלגולים וביטויים של אל אחד.
כבר לפני מאות שנים, כאשר פסקו חיי הנדודים בהודו והאנשים התיישבו בכפרים הפכו המקדשים למוקד הכוח של הכפר. מי שהיה קרוב למקדש היה בעל השפעה רבה יותר. הכפרים נבנו כך שהברהמינים (כהני הדת, בני המעמד העליון) גרו הכי קרוב למקדש, וככל שהייתה המשפחה ממעמד נמוך יותר כך נבנה ביתה במרחק רב יותר מהמקדש. מחוץ לכפר, ובמרחק הרב ביותר מהמקדש חיו הטמאים אשר טיפלו במתים ובשפכים.
לעבודת הקודש במקדש היו זקוקים כל הזמן לנרות, חמאה מזוקקת, בדים ואוכל וכך הפך המקדש למעשה לצומת של מסחר בכפר, וסביבו נבנתה מערכת כלכלית. התושבים בכפר או בעיר היו צריכים לדאוג לפרנסתם של הברהמינים, ולהימצאותם של אביזרי הפולחן במקדש. כך נוצר מצב בו במקדש התרכז עושר רב. המקדשים היו לעתים מלווים כסף לאנשי הכפר. המוסלמים, בכניסתם הראשונה להודו שמטרתה הייתה שוד וביזה, פרצו תחילה אל המקדשים העמוסים בכסף ואוצרות.
את שורשיה של התופעה הכל כך בולטת של העלייה לרגל וההתייחדות האישית עם האל ניתן למצוא בדרום הודו. החל מהמאה ה-6 לספירה החלה להתפתח בדרום הודו תנועת הבהקטי (בהקט – דבקות). אשר מרכזה היה כתיבת ספרות עשירה שכללה שירה בהקטית, שתמציתה התמסרות אל האל ואהבה אליו. אהבה טוטאלית, ללא גבולות.רובם של החברים בתנועה הבהקטית היו מן המעמדות הנמוכים.
מה שהחל כתנועה ספרותית הפך עם השנים לתנועה דתית – חברתית אשר דוגלת בחופש מעמדי, וטוענת כי האדם אינו צריך להיות ברהמין (כהן דת מתוקף היותו בן המעמד העליון) על מנת להתקרב לאל ולאהוב אותו. בניגוד לדרכים העתיקות שדבקו בחוסר שוויון מעמדי הוצגה דרך אחרת. דרך של התמסרות ואהבה לאל שאינה תלוית מעמד. תנועה זו הייתה בעלת פוטנציאל הרסני לברהמינים, בעצם כך שערערה על סמכותם ואיימה לקחת מידם את הכוח לעשות כרצונם.
תנועה זו מנתה מספר זרמים. אחד מזרמים אלו טען כי אין צורך במקדשים בכלל, אלא צריך לרקוד עם האל ולאהוב אותו ביער, בשדה, בבית ובכל מקום. שאיפתו של כל מי שדגל בזרם זה הייתה להפוך בעצמו לאל. הם היו מדברים אל הפסלים, מטפלים בהם, והנשים אף היו מניקות אותן.
זרם נוסף, קיצוני ביותר הוא קבוצות הבהקטי של הדווי (הדבקות באלוהות הנשית) – היו אלה חסידיה של האלה קאלי (השחורה). האלה עצמה מופיעה כדמות עירומה למחצה, בעלת לשון נוטפת דם, תמיד עם איברים כרותים מפוזרים סביבה (ולא איברים שלה...), עוטה על צווארה שרשראות של גולגולות ורוקדת על גופו של שיווה. טענתם של החסידים בזרם זה הייתה שגם שיווה הגדול, זה שמסוגל לכל, לא יכול ליצור ולהתקיים ללא כוח הפריון, הכוח הנשי. מתוך הרצון לשבור את כל הטאבואים והאיסורים של החברה הברהמינית, וליצור נפרדות מההינדואיזם הברהמיני, התפתחו סביב תנועה זו טקסים ופולחנים קיצוניים ביותר, אשר אינם מאפיינים את התרבות ההודית. בין הביטויים של התרסה זו ניתן היה להיתקל בשתיית אלכוהול מרובה, אורגיות במתחמי שריפת הגופות, הקרבת קורבנות אדם ואכילת בשר.
כיום מסתכלים ההודים על האלה קאלי באופן חיובי, ולא כשטן כפי שנתפסה בעבר. את האכזריות של האלה הם מייחסים למלחמתה בשדים ולא בבני אדם. מתוך כך מהווה קאלי, למרות חזותה המפחידה, אלה מיטיבה, ולה מאמינים רבים.
זרם נוסף, מוכר מאוד במערב, הוא הבהקטי של קרישנה – חסידי האל קרישנה, המוכרים כיום כחברי הכת "הארי קרישנה".
כפי שקודש הקודשים במקדש מסמל את הרחם בו נקלטים ה זרעים, ומתחילים חיים חדשים, כך גם הביקור במקדש גורם למאמין לחוות לידה מחודשת והתעוררות בכל פעם שהוא מבקר במקדש. ההקפה משמאל של קודש הקודשים מסמלת את האיבוד של האני הישן, וקבלת האני החדש. המקדש בנוי כך שיסמל את מה שעובר על המאמין – תהליך של התחדשות רוחנית שבשבילה עליו למות מוות סמלי, ולהתאחד באמצעות ההקפה למחזוריות היקום.
למידע נוסף: הודו