כל התפילות נענותמחלה היא החלטה. היא אינה דבר שקורה לך, לגמרי בלי שרצית בו. הריפוי יגיע כשהאמת תתפוס את מקום המלחמה. אפרת שר שלום על תפילות שנענות
"מחלה היא החלטה. היא אינה דבר שקורה לך, לגמרי בלי שרצית בו, שמחליש אותך וגורם לך סבל. הריפוי יבזיק בשכלך הפתוח ברגע שהשלווה והאמת יקומו לתפוס את מקום המלחמה ודמיונות השווא". (קורס בניסים, שיעור 136)
כל התפילות נענות. כך אומרים לנו כתבי קודש. בקש ויינתן לך. שאל ותיענה. מדוע אם כך אנחנו חווים כישלון בבקשות התפילה שלנו?
ישנם שני סוגים של תפילות. תפילות שפוגעות בנו, ותפילות שמרפאות אותנו. אם נבקש בקשה שתשרת את האגו, בקשה שמקורה בפחד או פגיעה באדם כלשהו, נענית תפילה זו על ידי האגו שלנו, ותוצאתה היא פגיעה עצמית. בקשות ותפילות מיועדות לשכינה, בת קולו של האלוהים. היא המרפאה. אליה נפנה את בקשות הריפוי. עוד טרם שאלנו והמענה היה, טרם בקשנו היתה תשובה. השכינה נענית אלינו ואל מבוקשנו עוד לפני שזכרנו להתפלל.
לעתים קרובות אנחנו מפנים לשכינה תפילות שנועדו לשרת את טובתנו ונדמה שהם בתואם איתה ועם האהבה. כמו הבקשה לריפוי. כאשר נדמה לנו כי בקשות אלו לא נענות נחווה אכזבה. האמונה שלנו תקטן ואולי אף נחדל מלבקש.
האם נוכל לומר בוודאות שתפילתנו לא נענתה? לא, משום שאם הריפוי לא התרחש פרוש הדבר שלא רצינו בו. חלק בנו מסרב לו. מחשבה אחת של פחד מספיקה כדי שנמנע מעצמנו את הריפוי. אנחנו מקבלים את ההססנות שלנו בחזרה. לא נוכל לשמר את הפחד ולזכות בריפוי. אנחנו חושבים שאנחנו רוצים בריפוי. אנחנו רוצים שמחלה זו תיעלם. שהפצע ההוא יגליד. שלא יכאב. שהסימפטום ייעלם. אבל מן הריפוי עצמו אנחנו פוחדים.
אי אפשר לרצות בריפוי ולפחוד ממנו
כדאי שנבחן מחדש מה צריך ריפוי. כי ריפוי הוא תוצאה של שינוי המחשבה. וכדי שתהיה תוצאה לריפוי עלינו לרפא קודם את שכלנו.
כל מחלה היא מחלה נפשית. מאחורי כל מחלה יש סיבה והיא נמצאת במערכת החשיבה שלנו. לכן את המחשבה יש לשנות ולא את התוצאה הגופנית. נניח שאנחנו רוצים ריפוי למחלה גופנית מאחר ואנחנו חוששים לנזק גופני. אבל עדיין אין אנו מוכנים לוותר על מחשבת התקיפה העצמית שהובילה אל המחלה. אנחנו רוצים לשמר את מחשבות האשמה, ויחד עם זאת אנחנו רוצים ריפוי גופני. אנחנו נאחזים במחשבות שפיטה, האשמה עצמית, ברצון נסתר למות ורוצים שאלוהים יציל אותנו וייתן לנו לחיות. שתי מחשבות אלו סותרות זו את זו ומציבות אותנו במצב של פחד מן הריפוי. ואיך ייתכן הריפוי? אי אפשר לרצות קצת ריפוי וקצת מחלה. אי אפשר לרצות בריפוי ולפחוד ממנו. אי אפשר לרצות בשפיות ולפחוד מפניה. המחלה הולכת יד ביד עם המחשבות שהובילו אליה. עלינו להחליט. אם אנחנו רוצים בריפוי עלינו לוותר על מחשבות התקיפה שיצרו אותה.
הריפוי יתרחש כהרף עין כאשר נקבל אותו בשמחה ובאופן שלם. לכן התנאים לריפוי חייבים להיות המוכנות שלנו לקבלו בשלמות.
השכינה שאליה מופנות התפילות
שלנו, שומעת את הפחד שלנו מן התוצאה. ולפיכך היא אינה יכולה להיענות. המענה שלה אינו יכול להיות הגברת הפחד. היא לא תעשה משהו שמנוגד לרצוננו. במקרים אלו לא ייתכן שיהיה ריפוי למרות שהנסיבות מתאפשרות. משהו בתוכנו פוחד מהופעת הריפוי כפי שביקשנו אותו ולכן אין הוא מתאפשר. השכינה לא תאפשר ריפוי שתוצאתו תגרום לנו בהלה. ריפוי בכפיה אינו משרת אותנו ואנחנו לא רוצים בו. היא לא תוכל לסלק את מקור סימני המחלה ללא הסכמתנו. היא לא תוכל להיענות לבקשה שלנו לעזרה בעוד אין אנו רוצים בה. לפחוד מן הריפוי, אינו הזמנה לריפוי. ההסכמה לוותר על מחשבות תקיפה חייבת להיות שלנו. השכינה לא תכריח אותנו לוותר על הפחד. היא רק תציע לנו לעשות זאת.
הבקשה לעזרה מבטיחה מענה מפי השכינה. אולי לא נשמע את המענה שלה כי עדיין איננו מוכנים, אבל התשובה שלה תחכה לרגע הנכון לנו. כל התפילות נענות. כל התשובות לכל השאלות ששאלנו עדיין ממתינות לנו. ולכשנהיה מוכנים לשמוע נדע שהן היו שם תמיד. ממתינות לרגע שנהיה מוכנים לקבלן.
כל התפילות נענות. קיבלנו בדיוק את אשר ביקשנו. ביקשנו לאחוז בפחד וקיבלנו מחלה. ביקשנו ריפוי וגם הוא יגיע. כל התפילות נענות.
למידע מלא על קורס בניסים