במכתב האחרון שהשאיר אחריו סמ"ר שחר דובר ערב כניסתו לעזה, הוא נפרד ממשפחתו למקרה שלא יראה אותם שוב וחתם במילים: "יש לי רק דבר אחד לבקש, וזה שתזכרו אותי". כשנשאלה אלמנתו של רב-סרן צפריר בר אור שנפל בעזה, מה תספר לילדיה על אביהם, ענתה: "דיברתי כבר עם חברים של צפריר מהילדות ומהצבא – וביקשתי מהם שאחרי שיעבור ההלם הראשוני, שיכתבו לי את כל הזכרונות שיש להם ממנו ושיעשו את זה בהקדם, לפני שהם יהפכו למעורפלים. זה חשוב לי מאד, כי אני לא הכרתי אותו באותן השנים ואני רוצה שלילדים תהיה את התמונה המלאה עליו. גם אני בעצמי אכתוב הכל אחרי השבעה".
האירועים בשבועות האחרונים בעזה ובישראל שגבו את חייהם של אזרחים וחיילים הופכים את הדיון על אבל והנצחה לרלוונטי מתמיד. בשנים האחרונות, נורמות חברתיות בתחומי השכול והאבל החלו להתפתח לכיוונים חדשים בעזרת האינטרנט וטקסים ומנהגים הקשורים במוות שינו את מהותם כשהם יוצרים סוג חדש של אבל ומעלים את הדיון עליו לתודעה הציבורית.
הנצחה דיגיטלית
הטכנולוגיה חדרה מזמן לכל רובד של חיינו, כולל שכול והנצחה, כשאנשים מחפשים פלטפורמה פרטית או ציבורית - דפי הנצחה, קבוצות תמיכה, פורומים סגורים ורשתות חברתיות - לבטא את הכאב ולחלוק זכרונות. כ-37 מיליון אנשים נפטרים כל שנה ומשאירים מאחור כ-250 מיליון בני משפחה וחברים שמתאבלים, מנסים למצוא דרך למלא את החלל העצום שנוצר ולהנציח את זכרם של יקיריהם.
אנשים רבים רבים שאיבדו בן משפחה או חבר בפתאומיות, מצטערים בעיקר על שלא הספיקו להיפרד. רבים מספרים שאם היתה להם הזדמנות אחרונה עם האדם שאיבדו ולו לדקות ספורות, הם היו מנצלים אותה כדי להפרד, להגיד את כל הדברים שלא נאמרו או פשוט לאמר "אני אוהב אותך" בפעם האחרונה. לרבים, דף זכרון דיגיטלי נהיה מקום ההתכנסות שלהם כדי לבטא כאב דרך מילים, תמונות וקטעי וידאו, קבלת והענקת תמיכה מחברים ובני משפחה וחיבור עם אחרים שחוו אובדן.
"כיום, יותר ויותר אנשים מחפשים את הקשר הוירטואלי ופונים לטכנולוגיה כדי להתמודד עם האבל", מספר יורם קראוס, מנכ"ל אינפיבונד, רשת חברתית שעוסקת בהנצחה דיגיטלית. קראוס מספר שאינפיבונד היא אחת החלוצות, אך לא יחידה, בתחום ההולך וגדל של אבל והנצחה דיגיטליים שרבים מאמינים כי יהפוך לטרנד שולט בעתיד הודות לשילוב של טכנולוגיה ומוות שיצר את היכולת להנציח אנשים ברשת בצורה דינמית וגלובלית.
"יצירת דף הנצחה לאדם שנפטר זו גם דרך להנציח את זכרו וגם דרך למשפחה ולחברים להתמודד עם האובדן והשכול", מוסיף קראוס. "אמנם התמודדות עם אבל זה דבר מאד אישי אבל קיים גם צורך לחלוק זכרונות ורגשות, לתמוך במשפחה וחברים והכי חשוב, להנציח את הנפטר דרך מילים, תמונות וקטעי וידאו וליצור עמוד שהוא לא בהכרח על מוות, שכול ועצב, אלא סיפור חיים של אדם שמספר מי הוא היה, מה הוא אהב, במה האמין ואיך הוא נגע בחיי האנשים שאהבו אותו."