הנקודה המרכזית בהתלבטות צריכה להיות סביב הערך הרתעה – השגה – יכולת – וזמן.
כאשר הגרעין הקשה של חמאס, קרי המנהיגות הצבאית והפוליטית לא נפגעו דיים, הגוף הפצוע ישתקם ויחזור לסורו.
פירוש הדבר סבב נוסף, תוך 5-3 שנים או אולי מוקדם יותר.
מסקנה: רק פגיעה אנושה בליבה הקשה של חמאס, כך שכל "השתלה" או שיקום תיאלץ אותם להימנע לשנים ארוכות.
הממשלה וצה"ל – עלולים לחזור על הטעות של מבצעים "עמוד ענן" ו"עופרת יצוקה" והצוק לא יהיה איתן.
התשובה לחטיפת חייל צה"ל – מעצר צמרת חמאס ומפקדיה.
"זה שצבאו רוח אחת מפעמת אותו בכל דרגותיו הוא ינצח". (סון-טסו)
"הניצחון – הרצון". (מרשל פוש)
התלבטות בטרם עת
אחרי 25 ימי לחיצה, מתחילה לנשוב רוח של התלבטות לגבי ההמשך. יש הטוענים כי חיסול המנהרות הוא השלב המתאים להפסקה, או יציאה מעזה, ומנגד אלא הטוענים - נכנס למלחמה – סיים אותה בהכרעה או שתצא ללא הישג.
במזרח התיכון – הכרעה היא ניצחון
אם לא תושג הכרעה צבאית ממשית בשטח, כל המלחמה וכל הנפגעים לא ישיגו את המטרה המיוחלת – ליצור הרתעה שתוביל לשקט לשנים רבות.
ניצחון בנקודות או תיקו – הוא ניצחון לחמאס
במבצע "עופרת יצוקה" היה צה"ל בהישג יד להכרעה מוחצת, לרבות גיבוי בינלאומי, ובכישרון רב החמצנו ההזדמנות.
הממשלה נבהלה מעצמה
בשלב ראשון של העימות – הממשלה בראשות ביבי והקבינט, התנהלו באיפוק, סבלנות ותבונה שהוכיחה את עצמה בקבלת גיבוי בינלאומי, תוך הבנה שמדינה ריבונית לא יכולה להרשות לעצמה להיות מותקפת ולא להתגונן בצורה יעילה ונמרצת.
בתחילה, המדיניות היתה "שקט תמורת שקט"
כאשר מודל זה התמוטט, נכנסנו לשלב ב' של לחימה שבו היה מדובר על הרחבת התגובה, כולל כניסת יבשתית, למיגור ופיצוץ מנהרות התופת, ותשתיות חמאס.
שלב זה התרחב תוך כדי לחימה, והמשך הירי של חמאס, טילים ארוכי וקצרי טווח ללא הרף – מבאים למחשבה ההגיונית שרק הכרעה ממשית בשטח, שפירושה פגיעה אנושה בצמרת החמאס, בטילים, בתשתיות ובמנהרות – הוא אשר יביא למפנה המצופה, לאמור: הודנא לשנים ארוכות מתוך הכרח ולא מתוך רצון או הסכם לא מחייב.
אחרי 30-25 יום – המטרה לא הושגה
אחרי כ-30 ימי מלחמה, התוצאות טובות ואפילו מרשימות, אך לא מספיקות לניצחון המיוחל.
ניתן היה, אפשר היה, בזמן הזה, לכבוש את כל הרצועה, להרוס, להשמיד, ולהתכונן ליציאה בלחץ בינלאומי או ביוזמתנו אנו.
קרבנות ונפגעים
כואב הלב, דואב הלב על הקרבנות, הפצועים והנפגעים סביב, אך צריך להבין ולהפנים הקרבנות והנפגעים של היום, מונעים נפגעים פי 10 בעוד מספר שנים. זה גורלנו, זה תפקידנו, זה יעודנו במלחמת השחרור של מדינת ישראל מאז 1948 ומאז ההיסטוריה של עם ישראל.
מסקנה: אם גם הפעם נעשה את הטעות של "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן", אפשר כבר להתכונן למבצע הבא.
וחבל לעשות אותה טעות פעמיים ולא ללמוד לקח צבאי והיסטורי, גם אם צריך לעשותו מול קולות רקע רעשניים והתנגדות חיצונית בינלאומית לא מאוזנת.
הערות והרהורים:
1. פרשת גילוי מנהרות התקיפה/תופת, שעברו את הגבול בתוך ישראל.
2. להערכתי, מדובר במחדל או כישלון שהמנהרות האלה בתוך ישראל לא נתגלו ונחשפו בזמן הנכון.
3. אם הגיעו לירח, המציאו את כיפת ברזל, מצאו גז ונפט במעמקי הים והאדמה, יודעים לנבא ולרשום רעידות אדמה, לפי הגיוני אפשר לגלות מנהרות.
4. להזכירכם, הסופר ז'ול וורן (שלא יצא מעירו בצרפת) – ניבא את הצוללת האטומית נאוטילוס, וגם הגיע למעבה האדמה.
5. מדינת ישראל על מדעניה – יכלה לעשות זאת גם.
6. ועכשיו – להתכונן למנהרות שבצפון, כי חיזבאללה לא פחות מתוחכמת ואולי יותר מחמאס.