ברגעים הראשונים אחרי הפיצוץ נקרתה לי הזדמנות נדירה למעין “אוטופסיה סוציולוגית” של הט”מ – שילוב של עבודת הפתולוג והבלש בניסיון לדלות תובנות בנוגע לרגעים האחרונים שלפני הפיצוץ. בעבודת שדה אקסטנסיבית שערכתי בתקופת האינתיפאדה, זק"א התגלתה לי לא רק כאמצעי מחקרי בעזרתו ניתן להביט בלב המאפליה ממרחק אפס וללא תיווך, אלא גם כחלק אורגני ושחקן פעיל בסצנת הטרור, וגם כפרשן נבון,רגיש ומקורי של תופעת הטרור.
הט"מ חוצה וממסמס גבולות יסודיים בתרבותנו, מוחק מיונים , מערבב ומחבר ניגודים, וכך הוא מערער את הוודאות והסדר שבתשתית החברה. גרעינו החתרני (subversive) אפקטיבי יותר מחזיתו הכוחנית (coercive) שכופה נסיגה או ויתורים. כידוע, הטרור בכלל חותר תחת ההבחנה בין חזית לעורף, שלום ומלחמה, אזרחי וצבאי. ואילו טרור המתאבדים – לימינאלי והיברידי במיוחד - חותר תחת הבחנות חשובות נוספות, כמו זו שבין סובייקט לאובייקט, בין מפעיל לאמל"ח, אדם למכונה, קונבנציונלי ובלתי-קונבנציונלי, ועוד.
בזירת הט”מ נעשיתי מודע גם למשמעות פריצת וטשטוש גבולות אחרים לגמרי - גבולות הגוף והגבולות בין גוף לגוף. בפיגוע הגוף מתעוות ומתרסק, אבריו נקטעים ונשפכים, רסיסיו מתפזרים (בעצם הגוף נעלם), בעוד חלקים מגוף אחד חודרים למשנהו, רקמות גופי זרים מותכות זו לזו, ונוזליהם מתערים (בעצם נוצר גוף חדש ממוזג). כך תוקף הט”מ הבחנות בין ראובן לשמעון, וכן בין צעיר למבוגר, זכר לנקבה, ואף – רחמנא ליצלן - בין יהודי לאחר (ערבי). כתוצאה מכך, עם אובדן הביטחון הפיזי אובד גם הביטחון האונטולוגי, וגבולות הקולקטיב וזהותו מאוימים.
לקריאת המאמר המלא לחצו - פרופ' גדעון ארן
גדעון ארן הוא פרופ' לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר ומרצה בנושאי דת, מצד אחד, ובנושא הקיצוניות, מצד שני, ובעיקר הוא מתמחה בחקר הקשר שבין השתיים, בישראל, ביהדות העבר וההווה, ובהקשרים השוואתיים. מחקריו מתבססים בעיקר על עבודת שדה. בשנים האחרונות פרסם ספרים ומאמרים על פנדמנטליזם, כתות ותנועות רדיקליות, אלימות דתית, טרור. מסיים בימים אלה כתיבת מונוגרפיה על טרור המתאבדים במזה"ת.
צרו קשר עם פרופ' גדעון ארן:
דוא"ל: gideon.aran@mail.huji.ac.il
במשרד - 02-5883331
בבית- 02-5345801
פקס במשרד - 02-5324339