מדוע בני אדם, צעירים וזקנים, צריכים לקרוא את ספריו של קרישנמורטי?
ביסוד החשיבה המודרנית עומדת האישיות האינדיווידואלית, כאשר היא מופרדת מן הזולת. מילדותו המוקדמת לומד הילד שיש לו "אני" נפרד מאמו, מאביו ומכל אדם אחר, ושמוטל עליו לטפח את האישיות הזאת. הילד לומד שהוא חייב להגן על כבודו, על רכושו ועל עמדתו בחברה. בלי ה"אני" הזה האדם למעשה אינו שלם, חולה נפש או נוירוטי, חריג בחברה, חסר לו כבוד עצמי, אין לו שאיפות להתקדם בחיים, ללא השאיפה להבליט את הישגיו ולהיאבק עם מתחריו ומתנגדיו על האינטרסים שלו ושל משפחתו, דתו, עמו ומולדתו. אלה הנחות היסוד המקובלות בחברה המודרנית.
כל החיים בנויים על הנחת היסוד, שהאדם אישיות מופרדת שזקוקה ומחפשת אהבה, כי האהבה היא היפוכה של האישיות שנקראת "אני". ה"אני" בטבעו הוא אנוכי, אגוצנטרי, וכך גדל האדם בקונפליקט תמידי עם עצמו ועם הסביבתו האנושית שהוא חלק ממנה. הוא לומד שהוא מופרד מן השני אך רוצה בתוך תוכו להתאחד עימו, באהבה, בידידות ובשיתוף פעולה הרמוני.
אך הבעיה הזאת היא רק חלק מזערי של הקונפליקט השלם. ה"אני" הזה, שהוא מרכז העולם של כל אדם, דורש ממך, האדם האינדיווידואלי, שתפתח את אישיותך בהתאם לקוד החברתי שהחברה קובעת ואתה חייב לשמור על קוד זה בקפדנות. אתה חייב לשמור על כבודך, להתנהג בהתאם למקובל וכל חריגה מן הקוד היא פגיעה במעמדך החברתי. אתה חייב להצליח בחיים וכמידת הצלחתך אתה בונה את חייך. יש בקוד הזה חוקים שאינם כתובים אך תקפים למי שרוצה להיות חבר בקהילה, בחברה ובמדינה שהוא חי בה. המצליח חי ברמת חיים גבוהה כי הצלחה בחיים פירושו שאתה מצליח בעסקים או במשלח ידך והצלחה מתורגמת בדרך כלל לכסף או לכבוד ולרמת חיים טובה, לעומת האדם שנכשל בעסקים או אינו מצליח להוכיח את הרמה הנדרשת לבקיאותו המקצועית או רמתו האומנותית. הנכשל במלחמה הזאת על כבודו ועל מעמדו בחברה חייב להסתפק בכך שהוא אחד ממיליון אזרחים ממוצעים שחיים ברמת חיים צנועה או אפילו סובל עוני ומחסור, הוא ומשפחתו עימו.
בהתאם לקוד החברתי הבנוי על הנחות היסוד הנ"ל, העשיר הוא אדם שערכו בחברה גבוה מן האדם במעמד בינוני או שהוא חי מתחת לקו העוני. העשיר והמצליח תורמים לכלכלת המדינה בעוד שהעניים זקוקים לתמיכה.
יכול לקרות שהחברה לא בוחנת מספיק את אופיו של האדם המצליח, המפורסם והעשיר, שהצלחתו בחיים ובעסקים ובמשלח ידו הושגה בדרכים בלתי כשרות וא-סוציאליות. כך קורה שהעני ביותר, אופיו ומעשיו עולים במידה רבה על זה שהצליח ומפורסם, אך מעמדו בחברה נשאר נמוך וחסר ערך בעוד שהעשיר הזה יכול לקבל כבוד ומעמד חברתי שלא מגיעים לו.
נדמה לנו שמטרת החיים היא להעלות את רמת החיים עד אין גבול, אך חייבים לזכור שרק המעמדות הבינוניות והגבוהות נהנים מן האופוריה הדיגיטלית ומן השפע של חפצים שהיום באופנה ומחר נזרקים לפח. מי שאינו מצליח בחיים נאבק יום יום במחסור ואין לו חלק בחגיגת הקניות שאין לה שובע. העני, זה שלא הצליח בחיים נשאר ברמה נמוכה של רמת החיים ולעיתים גם באיכות החיים נמוכה, אינו מסוגל לנצל את הטכנולוגיות החדישות היקרות, סובל מתעבורה ציבורית נכשלת, בעוד שרוב התקציבים משרתים את מעמד הביניים והגבוה, את העשירים והמצליחים בחיים.
נדמה לנו שמטרת החיים היא להגיע למעמד של כבוד בחברה ולהצליח בחיים ושהדרך להצלחה דורשת מאיתנו מאמצים על-אנושיים במאבק הזה עם הזולת שמתחרה איתנו על כבוד והצלחה ושיש לו אמביציות להשגים עליונים בדיוק כמונו. התחרות וההשגיות בין בני האדם, אלה שזוכות לשבח כשיאי הקידמה שמקדמות את האנושות לקראת העידן הדיגיטלי, היא הרסנית ביותר, כי האדם פועל מתוך כפייה להישגים, בריצת אמוק להשגת הישגים ולא מתוך דחף יצירתי שבאמת חשוב ביותר. בן האדם שפועל כדי להבליט את האגו, רץ ועובד כמטורף, קונה ללא הבחנה כל מה שבאופנה כדי להוכיח לחבריו ולעולם שהוא מצליחן מעולה, אינו יכול להיות דוגמה לחיקוי.
דודו תופז, הבדרן הטוב והמצליח, הרס את עצמו ברגע שהאגו שלו הרגיש מאויים. זוהי דוגמה קלסית לסכנה הגדולה של ההישגיות והתחרות הבלתי נשלטות, שבהן בני אדם רצים קדימה ולא מבחינים בכך שהם בורחים, כל עוד נפשם בם, מן הריקנות והבינוניות, מן השטחיות בחייהם.
אין לנו מושג כמה בני אדם איכותיים, ביניהם אומנים, מדענים, טכנולוגים ואנשי מקצוע מעולים ומוכשרים נהרסו אישית ונפשית בגלל שנכשלו פעם בתחרות הקשה על מקום בצמרת ולא הצליחו במאבק הזה להצלחה בחיים.
פולחן הערצת המפורסמים, שמטופחת על ידי התקשורת שחיה על פרסומת, שנותנת פרסים לבינוניות ומטפחת VIP, מעודדת תחרויות זולות ומבטיחה קריירה אומנותית לנערות שאפתניות, מפרסמת תדיר איך חיים עשירים, כי אלה הנושאים שמעניינים את הציבור שגם הוא סובל מן הבינוניות, והם אלה שמבטיחים לתקשורת הכנסה יותר גבוהה, גם מבטיחים צריכה מוגברת של מותרות בלתי נחוצות ולעיתים מזיקות.
נדמה לנו שהכלכלה מבוססת על צריכה, רק על צריכה, רק על מותרות והתקדמות טכנולוגית ועליית ברמת החיים תמידית ומתמשכת וכל זה על חשבון איכות החיים, בטיפוח רגשות שטחיים וקשרים אנושיים מכניים דרך הטלפון הסלולארי והפייסבוק. הבינוניות זועקת לשמיים, הקשרים בין המינים הופכים לשטחיים וריקים מתוכן אמיתי, הגירושים נעשים ליום-יומיים, הרדיפה אחרי החידוש האחרון בטכנולוגיה דיגיטלית, וזריקת המכשיר שלפני שנה היה ההישג הגדול של התעשייה, המכונית החדישה והאופנתית, החישובים הכלכליים שמשתלטים על החיים, בכל אלה יש איזה עיווט משוועה. זהו כאוס בינלאומי איום שגם יוצרת תגובות אלימות וקטלניות של שנאות מוות, מלחמות אזרחים, מלחמות דת, מלחמות על עמדות כוח ואוצרות טבע ויחס משפיל לבני אדם מרודים ועניים מצד אלה שהכוח בידיהם.
אך הגרוע מכול הם בלי ספק היחסים המעורערים בין בני אדם, בתוך המשפחה ובין שותפים ומתחרים על מעמד וכסף, השנאה בין אוכלוסיות שונות בגין אמונה, צבע עור או מוצא, עמדה פוליטית או סיבה אתנית אחרת.
קרישנמורטי, ההוגה המודרני שנפטר לפני 30 שנה לאחר פעילות בינלאומית של 60 שנה, מציע בספריו שינוי של הנחות היסוד. הוא אינו מבטיח גאולה, כי אינו משיח, אינו ממציא שיטה, כי אינו גורו, הוא רק מצביע על האפשרות לשינוי אישי.
קרישנמורטי לא היה רפורמטור חברתי ולא רצה לשנות את החברה. הוא רק דיבר אל האדם היחיד, שסובל בתוך נשמתו מן המצב הזה שהחברה המודרנית נכלאה אליו ואינו מעלה על דעתו שיש גם דרך אחרת, אולי לא קלה ולא שטחית, אך יותר אמיתית, יותר מעמיקה, שדורשת עיון וחשיבה חדשה.
במרכז הגותו שינוי הנחת היסוד של ה"אני" האידיווידואלי. קרישנמורטי טוען שהאני הוא המצאת המוח האנושי ,כי אין "אני" אינדיווידואלי. "אני", זה שמו, כתובתו, שפתו וזיכרונו האישי של אדם אך ה"אני" הזה משותף לכל בני אדם. כולנו קוראים לעצמנו "אני" כי זהו שמנו האמיתי, שאומר שכולנו בני אדם ואחים תאומים.
בני אדם אינם נפרדים אחד מן השני אלא על ידי החשיבה והחינוך שקיבלו. אני חושב שאני נפרד מן הזולת אך איני מסוגל לחיות בלעדיו. אני זקוק לזולת כדי לחיות ומחפש אהבה כל ימי חיי. כל אדם מודע לכך שהוא מעין חיה חברתית, שהוא חייב לחיות בחברה אנושית, במשפחה, עם חברים, עם הזולה שהוא קשור אליו בקניות ובעבודה. ההפרדה בין בני אדם היא חולי סוציאלי שאפשר להבריא על ידי אהבה לכל אדם, לכל יצור חי ולכל צמח, זה כל כך קשה? קרישנמורטי קורא:"אתה העולם" ומבטא בכך שהעולם מערכת של אחדותית, ש יש קשרים סמויים בין כל חלקיקי היקום. התבונה האנושית אומרת לנו שכל אלימות, פיסית, נפשית ומילולית אינה מקדמת דבר אלא מפרידה בין בני אדם, בין עמים ודתות. התבונה האנושית מורה לנו שכל מאבק וכל מלחמה רק הורסים, גורמים סבל גופני ונפשי למיליונים והרג מיותר ומנוגדים לכל איטליגנציה.
נושא אחר שקרישנמורטי דיבר עליו הוא הסמכות הנפשית שרוב בני אדם מקבלים אותה כטבעית. אמונה דתים שמשאבדת את האדם לפולחנים והתנהגויות שעבר זמנם, סמכויות של מנהיגים מפלגתיים או רוחניים שמשתלטים על נפשם של בני אדם, אמונות הבל למיניהן, משפטים קדומים ואינפנטיליים, שנאת הזר והחריג, הפחד להישאר ללא משענת נפשית והפחד מפני הבדידות שמניע בני אדם להיות לאומנים קנאים, כי הלאום והמדינה מבטיחים ביטחון. ישנם בני אדם שמחפשים משענות נפשיות בגלל הפחד מפני הבדידות, שמניע אותם לחפש נחמות באמונות ובקבוצות אידיאולוגיות.
האדם המודרני אינו חי באמת בהווה, הוא חי בעבר עם זיכרונותיו ועם התוכניות לעתיד לבוא. לחיות בהווה דורש מודעות וערנות רבה למה שמתרחש בתוכינו ומסביבינו. שם מתהווים החיים, לא בעבר ולא בעתיד. כמובן שאנו זקוקים לזיכרון לחיים הפרקטיים, גם עושים תוכניות לביצוע, אך מהבחינה הנפשית לזכור את הפגיעות בכבודנו, מיותר לגמרי ומקשה עלינו לחיות את היש, את ההווה.
כל אדם, שהמצב החברתי והאישי גורם לו לאיזה אי-נחת נסתר או גלוי, מי שרץ כדי להשיג ולהרבות נכסים וחפצים, כי חוסר המשמעות של חייו אוכלים אותו מבפנים, אני מציע לו לקרוא את ספריו של קרישנמורטי, כי הוא באמת מציע שינוי בחשיבה וברגשות, בלי להיות גורו שנותן מאנטרה להשקיט את המוח. מודעות וערנות, הכרה עצמית מעמיקה, הנסיון לנסות מבט ראייה שונה מן המורגל והיום-יומי, הם הכלים היחידים להכיר במצבו של האדם ולהבין מה קורה באמת בחברה.
אפרים גולדשמיד