ביקורת:"רולטה צרפתית" – בית צבי – קומדיה הזויה של ג'ורג' פיידו
מאת חיים נוי
"רולטה צרפתית" מאת המחזאי הצרפתי הנודע ג'ורג' פיידו היא קומדיה הזויה , רוויה במצבים בלתי אפשריים , שונים ובעיקר משונים, כולם סובבים במתרחש בחדרי המיטות, כאשר כל אחד מסתבך בנפתולי שקרים ובעלילה פתלתלה.
פיידו נולד ב-1862 וכתב יותר מ-40 קומדיות , רובן מוטרפות, ולמרבה הצער מת בעצמו בגיל 58 בהיותו דייר של מוסד לחולי נפש , שם גם לקה בסיבוכים של מחלה צנועה בשם עגבת.
הקומדיות שלו הפכו לנכס צאן ברזל של המחזאות הקומית בצרפת והועלו ברחבי העולם וגם הופקו לסרטים. מחזותיו מועלים בקביעות בארץ והקומדיה הזו, שהועלתה לראשונה בפריז ב-1904, גם הועלתה בשעתו בקאמרי ובבית צבי. ניסים אלוני תרגם את המחזה בלשונו העשירה והמוקפדת והיא קולחת ונאותה גם עתה.
גילי אמיתי ביים שוב את המחזה שאותו כבר העלה לפני 5 שנים ושזר הברקות בימוי ומצבים אבסורדיים עם להקת השחקנים המוכשרת של בית צבי.
להציג קומדיה זו מטלה קשה להתמודדות , אבל השחקנים מתאמצים לעבור את המשוכה הזו וייתכן שבהצגות הבאות הם יהיו מלוטשים יותר.
העלילה עוסקת , איך לא, בחילופי זוגות ובבגידות בקרב המעמד הגבוה בפריז של אותן שנים . פליסיאן שנאל אינו מעלה על דעתו שאשתו עלולה לבגוד בו, אבל הוא חושף את מעלליה בשל פלאי הטכנולוגיה של אותה עת, מכשיר הקלטה שהקליט בשוגג את מה שלא היה רצוי לו לדעת. מכאן העלילה מסתעפת לכיוונים שונים ולמצבים משונים ובלתי הגיוניים. בליל של דמויות ושמות מתערבבים אלה באלה, יצורים מוזרים פוקדים את הבמה. אין לי מושג מי הם בדיוק ומה הם רוצים וכנראה שגם הם לא יודעים בדיוק. אפילו קוני-למל הגיח כנראה מההצגה שבאולם הסמוך והתחיל לגמגם ולמעוד, אבל חיש מהר התחוור שזהו בעצם פומפידוש , ראש האופוזיציה, שמועד ללא הרף ומגמגם בהיותו מאוהב.
מה יש לנו עוד? קצין משטרה קוקו ומזכירו הננס שהופך לנפיל, ברבזון ששמו כתוב בתכניה בורגיניול אבל אין זה משנה כהוא זה, שהרי בלאו הכי אף אחד לא יודע מה הוא רוצה באמת, או לפחות כבר איננו זוכרים. וישנו השוטר הדהוי ופועל הבניין הנובח ככלב כשהוא מתרגש או בגלל סיבה אחרת שגם אותה כבר אני לא זוכר. וישנם המשרתים והמשרתות החביבים והגברות הנכבדות שמחליפות את הבעלים ואפילו הטבחית אגרפינה שמצליחה לגנוב קצת את ההצגה ושולפת אקדח מקרסוליה ומכוונת לכל עבר ואבר.
ולאחר כל הבלילה המטורללת הזו , כשכולם גם פושטים ולובשים בגדים וגטקס, כובעים ועניבות, חסר היה לנו רק שנקבל איזה נאמבר מגריז, אבל זה יהיה רק בסוף השנה , כנראה.
אין ספק שקומדיית מצבים היא תרופה בדוקה להתאוששות מהחגים שעברו עלינו ודקה לפני הבחירות המוניציפאליות, היא גם תורמת לשלוות הנפש וצחוק רחב שאין אנו זוכרים בדיוק למה צחקנו, דקה אחרי.
ייתכן שהיה נכון יותר לוותר על ההפסקה ואולי גם לקצר מעט, כדי להדק את המחזה. מכל מקום, תמיד זה נעים ומבדח לצפות בעוד קומדיה של פיידו שנחשב למפעל צרפתי ידוע וראוי.
יפעת אהרוני היא מצוינת בדמותה של פרנסין , האישה שבוגדת בלי להניד עפעף. היא יודעת להגיש משחק מוקפד ויפה.
אייר שטיימן היא אשתו של המאהב ומשחקה הוא מוצלח ומשובח , עדין ומקצועי.
זוהר בדש הוא פליסיאן הנבגד והוא עומד בכבוד במטלת הביצוע הקשה של גילום הדמות. משחקו הוא טוב מאוד.
יואב מילשטיין הוא מצוין בגילום דמותו של אמיל שופאן המאהב ללא חת. משחקו נפלא , גם בסלון וגם בחדר המיטות.
דניאל ורטהיים כפומפידוש הוא ראוי ויפה מאוד. המעידות שלו הן מוקפדות.
מוטי חובה מוצלח כשוטר שכמעט לא רואה כלום בגלל הכובע השמוט על פניו.
ליאור מורדוך כמזכיר המשטרה מגלם תפקיד אפיזודי יפה מאוד, למרות שכלל אינו מדבר.
גילי גבל כאגרפינה הטבחית הרוסית היא נהדרת ומקסימה וממקדת אליה את ההצגה כשהיא על הבמה.
איוון לוריא ובר קדמי כמשרתים ממלאים תפקידם בהצלחה ובחן רב.
יובל ויינטראוב כססיל המשרתת משחקת בצורה חיננית ויפה מאוד.
נתנאל בסיל כברבזון הוא מצוין ומקסים.
יקיר שוקרון כקצין המשטרה הוא יעיל ומוצלח מאוד בגילום הדמות הגרוטסקית.
יותם קוזניץ כפטישו הוא טוב מאוד בגילום התפקיד.
אופיר ארד כפועל הנובח משחק בצורה קומית נהדרת.
מאיה פלג עיצבה תפאורה מקסימה ומוצלחת.
דנה ברלינר עיצבה תלבושות תקופתיות נהדרות ויפות. אלכסנדר סיקירין עיצב תאורה ראויה ומוצלחת. המוזיקה של אפי שושני היא נעימה .
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.