סעיף 1 בחוק החוזים קובע כי חוזה נוצר בדרך של הצעה וקיבול ע"פ הוראות חוק החוזים. הבעיה: ביטוי התופעה החוזית באמצעות מונחי הצעה וקיבות אינו תמיד מציאותי. דוגמא: מקח וממכר בשוק שבמסגרתו מנסה ואף מצליח הקונה להוריד את המחיר הראשון שנקב המוכר.
המועד שבו נוצר החוזה: הדין הישראלי אימץ את תורת המסירה. ע"פ תורה זו נכרת החוזה עם שיגור (משלוח) הודעת הקיבול.
התנאים ליצירת החוזה
כוונת התקשרות – תנאי מקדמי ליצירת חוזה תקף הוא קיומה של כוונה ליצור יחסים משפטיים מחייבים. המבחן לבדוק האם התכוונו הצדדים להכנס לחוזה מחייב משפטי הוא ע"פ מבחן אובייקטיבי. ביהמ"ש: שואב את תנאי זה ע"פ הדרישה לגמירות דעת בסעיף 2 ו 5 (פס"ד זנדבנק נ' דנצינגר). ג.שליו – לטעמה תנאי זה הוא חיצוני לחוק החוזים.
גמירת דעת – בדרישה זו באה לידי ביטוי הדרישה למפגש רצונות הצדדים והסכמתם ההדדית להתקשר בחוזה. הדרישה לגמירת דעתו של המציע (סעיף 2) מקבילה וחופפת לדרישת גמירת דעתו של הניצע (סעיף 5). גמירות דעת היא רצון מגובש, כוונה רצינית להתקשר בחוזה והחלטיות. גמירת הדעת היא מוגדרת וצריכה להיות מכוונת להתקשרות עם צד מסוים. (פס"ד נווה עם). זהו מבחן אובייקטיבי – מבחן חיצוני של הצהרה ולא מבחן פנימי של כוונה. יש צורך בהשתקפות חיצונית של גמירת הדעת.הדרישה לקיום
גמירת דעת כוללת 2 דרישות משנה: דרישה פנימית פסיכולוגית של יצירת הכוונה ודרישה חיצונית התנהגותית של ביטויה. תנאי זה חשוב יותר וגובר על התנאי הראשון.
גמירת דעתם של הצדדים לחוזה נלמדת ע"פ אמות המידה של האדם הסביר. הרציונל לכך הוא אינטרס ההסתמכות. לשם כך נבדוק את נסיבות העניין, התנהגות הצדדים, דברים שאמרו לפני ואחרי כריתת החוזה ותוכן החוזה עצמו.
פס"ד עמל נ' שניידר: אדם שהחזיק בחדר חיצוני רצה להמשיך את השכירות. הוא התקשר עם הבעלים אולם בהסכם החדש לא פורט באיזה חדר מדובר. השוכר טען שהוא התכוון לחדר חיצוני ואילו המשכיר טען כי התכוון לחדר פנימי. ביהמ"ש קובע כי הפרשנות האובייקטיבית היא התומכת בשוכר, מעצם העובדה שכבר החזיק בחדר חיצוני. כמובן שיש גם חריגים למבחן האובייקטיבי.
מסוימות – "על ההצעה להיות מלאה ומדויקת במידה מספקת עד שניתן יהיה לראות באמור עם קיבולה, חוזה מלא ובר ביצוע ללא צורך במו"מ משלים נוסף" (פס"ד זנדבנק). גם פנייה שאינה מפורטת יכולה להחשב כמסוימת, וזאת כאשר ניתן להשלים אותה (פס"ד פלוני נ' פלונית). עם זאת מידה מינימלית של פירוט היא הכרחית. ז"א יש צורך כי הצדדים יסכימו על המסגרת והעניינים החיוניים והמהותיים שבחוזה. (פס"ד רבינאי נ' מן שקד)
השלמת חוזה
השלמת החוזה כאשר פרטיו חסרים יכולה להיעשות ע"י אחד הצדדים או ע"י ביהמ"ש. ניתן להיעזר בהוראות חוק חיצוניות לשם השלמת הפרטים.
הסכמה מאוחרת
כאשר בחוזה יש אופציה להסכמה מאוחרת. יכולות להיות 3 חלופות:
שהחוזה קובע כי לאחד הצדדים יהיה הכח להשלים את הפרט החסר- דרישה זו כפופה לדרישת תום הלב (סעיף 12) פס"ד החברה לפיתוח: כאשר אותו צד מתחמק מלקבוע את החסר. יש 2 אופציות: האחת היא להעביר את הברירה לצד השני (גם כפוף לעקרון תום הלב). הסדר זה קבוע בסעיף 51(א) לחוק החוזים הקובע כי חייב יכול לקבוע את החיוב שהוא רוצה, מקום שקיימים מס' חיובים חלופיים. השנייה – לתת לצד השני את הרווח המינימלי בו היה זוכה אם הצד שמסרב לשלם היה מתנהג בתום לב.
לקבוע כי ההסכמה תהיה נתונה לצד ג'. פס"ד החברה לפיתוח: קבעו כי שמאי מוסמך יפתור את המחלוקות.
לקבוע כי יוחלט בעתיד בהסכמה על השלמת הפרטים. יש להבחין בין מצב שבו יש חוסר הסכמה גלוי בין הצדדים ואין חוזה כי אין גמירות דעת, לבין מצב שבו אין חוסר הסכמה גלוי. יש להבחין בין פרט מהותי לפרט שולי.
גמירות הדעת והמסוימות הינם כלים שלובים (פס"ד דור אנרגיה):
כאשר יש מידת מסוימות גבוהה זה מראה על גמירות דעת. כמו כן, כאשר ברור כי הצדדים גמרו בדעתם להתקשר בחוזה, נסתפק בפחות מסוימות בתוכן החוזה וביהמ"ש ישלים אותם.
עו"ד אלון וניני בעל ניסיון בתחום המקרקעין והחברות.
עורך דין אלון וניני מעניק ייעוץ משפטי ללקוחות פרטיים לצד חברות מתחום ההיי-טק, תעשייה, מסחר ושירותים.
המשרד נותן דגש גם על סטנדרט מקצועי גבוה וגם על שירות אדיב ללקוחותיו.
עו"ד אלון וניני - פתרון משפטי כולל לחברות בתחומי המשפט המסחרי ובתחומים נלווים כמו דיני עבודה ומיסוי מוניציפאלי.