ביקורת: שני קונילמל – תיאטרון הספרייה – המחזמר הנוסטלגי בביצוע מרגש ומצחיק
מאת חיים נוי
"שני קוני למל" הוא מחזמר נוסטלגי , מצחיק ומרגש, והפקתו בתיאטרון הספרייה, מיסודו של בית צבי ברמת גן היא מקצועית, קולחת, מבדרת ובמיוחד מתרפקת על שירים ולחנים אהובים, הזכורים לרבים משנות הנעורים.
המחזה נכתב בידי אברהם גולדפדן, הנחשב לאבי תיאטרון היידיש, בין השנים 1878-1880. גולדפדן התבסס על ספר גרמני וכינה את גיבור מחזהו קוני למל. למל פירושו ביידיש כבשה והביטוי המלא פירושו כבשה טיפשה או שלומיאל. לא ברור אם היה זה גולדפדן שחידש את הביטוי הזה או שהיה שגור כבר ביידיש באותה תקופה.
המחזה נכתב בשלהי תקופת ההשכלה והוא עוסק במתרחש בעיירה במזרח אירופה בשם קבצנסק (על לשון קבצנים). שדכן העיירה מבקש לחתן את בתו היפה של הגביר עם אברך סתום עין, פיסח ומגמגם, בנו של ראש הקהל בעיירה שכנה. אולם הבת מאוהבת בסטודנט מקס ובדרך לחופה מצליחים השנים להתל בכולם ומקס מופיע בדמות קוני למל. העלילה מסתעפת כאשר מגיע קוני למל האמיתי ובדרך מנסה מקס לחתן את בתו של השדכן עם החתן הנכה. זוהי קומדיה של טעויות וסיומה הוא כמובן הפי אנד . המחזה הועלה בתיאטראות בחו"ל ובארץ ובין היתר ביידישפיל. המחזה הפך למחזמר בזכות הסרט שהופק ב-1966 עם מייק בורשטיין בתפקיד ראשי כפול , תפקיד שהפך אותו לשחקן מפורסם. השירים מהמחזמר הפכו לנכס צאן ברזל בשירי מחזות זמר בארץ ובמיוחד השיר של קוני למל ועוד שירים שהלחין שאול ברזובסקי.
ההפקה של תיאטרון הספרייה היא בעצם הפקה מסחרית ראשונה בעברית וכדי לעבות אותה, נוספו לה שירים ולחנים.
את המחזה תרגם לראשונה לעברית מרדכי אזרחי בשנת 1900 ושמו היה הקנאי או שני יקטן-יקשן.
המחזמר תורגם שוב לרגל הפקת הסרט על ידי משה סחר שכתב גם את הפזמונים. העברית של המחזמר נותרה כפי שהייתה,בדרך כלל, באותו הנוסח והיא בהחלט קולחת וקצבית, אולם היא מליצית ולא עכשווית ואולי הדבר דווקא מוסיף למחזמר חן מיוחד ונוסטלגי. המוזיקה של שאול ברזובסקי היא מקסימה והשירים שזכורים לקהל הם קצביים, מתנגנים ומעוררים מחיאות כפים קצובות.
למחזה נוספו שיר חדש וגם לחנים נוספים בידי המנהל המוזיקלי איתי שמעוני והם יפים ומלודיים.
הבמאי המעולה דניאל אפרת הצליח להפיק מחזמר יפה, מרגש , מבדח ובמיוחד נוסטלגי ובזכות להקת השחקנים המשובחת, המופע הוא מקצועי, קצבי וקולח.
הכוריאוגרפיה של עומר זמרי היא מקסימה, קצבית ומניפה את המופע לגבהים. עומר מתגלה ככוריאוגרף מחונן ומקצועי.
מאיה פלג עיצבה תפאורה מהממת של בתי העיירה הקסומה.
אמיר הלל מהשחקנים המשובחים בארץ מגלם בהצלחה רבה את דמותו של מקס המתחזה לקונילמל. אמיר הוא שחקן וזמר נפלא ומעולה ובעל יכולות תנועה מדהימה – פרפורמר מצוין.
יונתן פז-בוגנים מגלם את קונילמל האמיתי והוא מצליח להגיש משחק נהדר ראוי ומוצלח.
שלום שמואלוב מצוין בדמות השדכן קלמן. יש לו יכולת משחק ושירה טובים מאוד.
גיל אלון מדהים כרבי פנחס'ל הגביר. משחקו הוא מוצלח ביותר.
נילי צרויה כרבקה, אשת הגביר, משחקת להפליא. היא מתמודדת נהדר עם הדמות ההגיונית במחזה ומשחקה הוא מקצועי ונעים.
יעקב איילי הוא שלום מוני , אביו של קוני למל ומשחקו ראוי ומשובח. נוי הלפרין מגלמת את קרולינה-חיה בתו של הגביר ומשחקה יפה ונאות.
רוני מרחבי כליבלה, בתו של השדכן, גונבת את ההצגה בזכות משחק מצוין והגשת שירה ברמה מופלאה. רוני היא שחקנית מקצועית מקסימה.
דודי גזית, לירן קנטרוביץ,אדם כהן,גל פופולר ותדהר יששכר מגלמים את חבורת החסידים בעיירה ומשחקם ללא דופי, במשחק, שירה ותנועה. הביצועים שלהם מעוררי התפעלות.
דפנה פרץ עצבה תלבושות תקופתיות יפות ומלאות חן. עיצוב התאורה של דולב ציגל הוא מעולה והבזקי האור במוקדי סצנות שונות , היו נהדרים. אלעד דדון אחראי לסאונד המצוין והברור שתרם להצלחת המופע.
המחזמר רווי בהברקות בימוי ובין היתר הוא נפתח בכנר על הגג שעומד על טעותו רק לאחר הערה נחפזת של מנהלת ההצגה נועה חמל ומכאן גולשת ההצגה אל העולם של אתמול, הזיכרונות והנוסטלגיה של מחזמר שלא נס לחו , חרף שנות דור ועולם שנעים תמיד להתרפק עליו.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.