זהו טקס, מעין מסורת אותה נהוג לערוך לפני החתונה. טקס זה נהוג בעמים שונים באפריקה, במזרח התיכון ובאסיה בעיקר בקרב עדות המזרח. מסורת זו מהווה למעשה מעבר בין חיי רווקות לנישואין, ואף נועדה לקרב בין משפחת החתן למשפחת הכלה. על פי המסורת היהודית משמעות השם חינה נגזרת משלוש מצוות בהן מצווה האישה: חלה, נידה והדלקת נר. ישנה טענה רווחת שמקור מילה זו בא מהמובן למצוא חן, כלומר שהכלה אמורה למצוא חן בעיני חתנה המיועד.
במסגרת טקס חינה, לובשים החתן והכלה וכן האורחים תלבושות מסורתיות ומפוארות. לרוב מדובר בתרבושים (כובעים מיוחדים) וכפתנים שאלו הן שמלות מוזהבות, והכל מופיע בעיטור וקישוט. במהלך הטקס עצמו, יושבים החתן והכלה על כסאות מוגבהים וכל האורחים שרים סביבם ורוקדים. כפות ידיהם של הזוג נמרחות בעיסה המופקת מצח החינה, הבאה לסמל פריון, מזל ושפע בחיי הזוג, מה גם שהעיסה נמרחת בצורה עגולה כסמל למטבע ורמז לשפע. גם האורחים זכאים להימרח בעיסה מיוחדת זו, ומבורכים לפריון והצלחה. לאחר מכן אם הכלה מביאה לחתן שלה מתנה (בדרך כלל שעון מהודר או תכשיט) ואילו אם החתן מביאה לכלתה צמידים מזהב. במשך הערב מחלקים סוכריות ומתוקים, נערכת סעודה לאורחים וכמובן שירה והרקדה.
בחינה יש מספר אלמנטים אשר להם משמעות סמלית כגון: נרות המסמלים אור בחיי הנישואים, עיסת חינה המסמלת פריון והמברכת לשפע, סוכריות כסימן לחיים מתוקים ועיטורי זהב רבים הרומזים על עושר חומרי. טקס זה לא נערך לחינם, וכל דבר שאפשר להצביע עליו הקשור לאותה מסורת טומן בחובו ברכה או סמל למשהו מסוים. אחד דברים המרכזיים הקשורים לחינה ושממנו אי אפשר להתעלם, זוהי הצבעוניות המרשימה. עיטורי הזהב והכסף, התפאורה השולטת בארגמן, זהב ולבן וכלי אווירה נוספים כדוגמת נרגילות, כלי נחושת אהילים ומנורות, בדים וכריות ישיבה, מוסיפים לאווירה האותנטית. ישנם מקומות בהם נהוג לערוך חינה המציעים כרכרות, אוהלים, פריונים, כסאות מפוארים לכלה ולחתן ועוד אמצעים המוסיפים לחגיגה נופך מרשים.
טקס חינה ניתן לערוך בכל מקום אפשרי שרוצים, החל מבתים פרטיים, דרך מסעדות וכלה באולמות אירועים. בשנים האחרונות צצו חברות להפקת חינה המספקות את כל הנחוץ לטקס: מקום לערוך בו את האירוע, צלם, קייטרינג, כלי אווירה, מוסיקה, אוהלים וכרכות ואפילו עגלת תלבושות מסורתיות. החברות הללו מספקות שירותים אף לבעלי המצווה שחוגגים מסורת זו.