הפרוצדורה היא לאחר העקירות מתאמים תותבת זמנית וממתינים לריפוי של החניכיים. לאחר מכן מתחילים בדרה של מידות והתאמות ללסת, תקופה זו יכולה לנוע בין חודש ל-3 חודשים על לקבלת התותבת הקבועה. קיים זמן הסתגלות בשני השיטות עד להתאמת התותבת באופן מושלם לחניכיים תקופה זו מאופיינת בדרך כלל בהורדת /הוספת נקודות לחץ לתותבת.
תותבת ללא שתלים
לסת עליונה- התותבת ללסת עליונה היא יחסית גדולה, האחיזה שלה בלסת מתקבלת על ידי יצירת ואקום עם החיך. תותבות מסוג זה בדרך כלל מחזיקות טוב אם נעשו כהלכה ולרוב אין צורך בדבק.
חסרון- מאחר והתותבת מכסה את החיך לעיתים תחושת הטעם והדיבור נפגע מעט.
יתרון- אסטטית, יחסית יציבה בפה, עליות זולות.
לסת תחתונה - התותבת יותר קטנה, נתמכת אך ורק ברכס האלואולרי, יש צוקך בדיוק מירבי במידה מאחר שקשה מאוד ליצור ואקום בלסת התחתונה בגלל חוסר המקום. בנוסף- הלשון במקרים רבים שוברת את הואקום מה שגורם לתותבת "לרקוד" בפה.
חסרון- לרוב מצריכה שימוש בדבק, לא יציבה בפה.
יתרון- אסטטית,עלויות זולות.
תותבת על גבי שתלים
במקרים בהם אפשר לבצע השתלות שיניים באמצעות שתלים דנטלים (כאשר ישנה כמות עצם מספקת/ השתלת עצם) קיימת האפשרות לבצע תותבת על גבי שתלים.
הפרוצדורה היא מאוד פשוטה - מבצעים 2 עד 6 שתלים בלסת (לפי החלטת הרופא ומצב העצם), על גבי השתלים מתקינים מבנה מיוחד שמתחבר באופן מדוייק וחזק לתותבת. בלסת עליונה- מאחר ואין צורך בואקום התותבת היא קטנה יותר ויושבת רק על הרכס האלוואולרי (במקום שהיו פעם שיניים).
חסרון- עלויות יותר יקרות מהשיקום ללא שתלים.
פתרון זה הוא האופציה המועדפת מבחינת יציבות התותבות בפה הן בלת העליונה ובמיוחד בלסת התחתונה.