ביקורת: "אם יש עוד לא מצאתי" – דרמה בריטית על קורות משפחה שאינה יודעת לתקשר ולהציל את בתם – תיאטרון הספרייה
מאת חיים נוי
"אם יש עוד לא מצאתי" המחזה הראשון מאת המחזאי הבריטי הצעיר והמוערך, ניק פיין, המועלה לראשונה בישראל , בתיאטרון הספרייה ברמת גן, עוסק בקורות משפחה שבה ההורים עוסקים בקריירה שלהם ובתם בת ה-15 נופלת בין הכיסאות.
פיין, שהחל דרכו בחנות ספרים, העלה את המחזה ב-2009 בתיאטרון בוש בלונדון וזכה לביקורות טובות מאוד וגם לפרס ג'ורג' דיווין הבריטי.
אורלי רביניאן הצליחה לביים בהצלחה רבה מחזה קולח, מעניין ועשוי כהלכה ולפרוש בפני הצופים את המתחולל בנבכי קרביו של זוג שאינו יודע לתקשר ולהתמודד עם התבגרותה של בתם, הסובלת מבדידות.
אנה בת ה-15 סובלת מעודף משקל, מבדידות ומאלימות קיצונית בבית הספר. אבא שלה עסוק בכתיבת ספר שאמור להציל לדעתו את האנושות מהאסון האקלימי המתקרב. מאז שאימא שלה העבירה אותה לבית הספר שבו היא מלמדת, כדי לשמור עליה מקרוב, המצב רק מחמיר והולך . בהפתעה גמורה מגיע הדוד שלה, אחי האימא, שדווקא מבקש לעזור, למרות שגם הוא כנראה, כמו כולם, פשוט זקוק לעזרה בעצמו.
זהו סיפור משעשע וכואב על משפחה שתקועה בינה לבין עצמה , לא מסוגלת להבין מה בעצם היא הבעיה שלה לבין היכולת לעשות משהו בקשר לזה. על הקושי לתקשר, להתקרב ולסלוח דווקא לאנשים היקרים לנו ביותר, הקושי הבלתי נסבל להציל את עצמנו - עוסק המחזה.
אנה מתמודדת עם עויינות של תלמידים המלגלגים עליה ועל האימא שלה, המורה וכאשר היא מגיבה בכוח, משעים אותה לשבועיים. לתמונה נכנס הדוד שלה שמגיע לביקור ובעצם בודק מערכת יחסים ישנה שלו עם אישה מסוימת. הדוד מנסה להועיל לאנה ואפילו מעודד אותה להיפגש עם תלמיד ל"דייט" שאת תוצאותיו צפה והזהיר מראש.
העלילה מקבלת תפניות שונות וסופה הוא שהגיבורים ממשיכים דרכם שאינה סוגה בשושנים ומקווים לטוב ולתמורות.
רוני מרחבי מגלמת את אנה והיא מצליחה להיות אמינה ומזוהה עם הדמות בצורה נפלאה. רוני היא שחקנית מוכשרת ומצוינת אם כי אינה דומה לנערה בת 15. מקסימום בת 14. מכל מקום, משחקה הוא אנין, משובח ומצטיין.
יובל ברגר מגלם את אביה, ג'ורג' ומשחקו נהדר. יובל נכנס לתפקיד בצורה משכנעת מאוד, דיבורו המעין מהוסס ומגומגם לפעמים, גורם להאדרת התפקיד ולשלמות דרמטית. יובל הוא שחקן נפלא.
נילי צרויה היא פיונה, אשתו, והיא מצליחה לגלם את התפקיד בצורה מקצועית ומושלמת. כל הליכותיה ומשחקה הם מצוינים.
ליאור גרטי הוא הדוד ומשחקו כובש את ההצגה. ליאור הוא שחקן מופלא, משחקו הוא כליל השלמות ואין ספק כי בהצגה הזו הוא מצטיין במיוחד.
אורלי רביניאן הצליחה ללהטט עם להקת השחקנים המוכשרת והעלתה הצגה עם תובנות, עניין והעניקה לצופים חוויה תיאטרלית.
דניאל אפרת אחראי לנוסח העברי המשובח, העכשווי, הענייני, הקולח , למרות שהוא לפעמים בוטה, אך מזוהה להפליא עם העלילה.
מאיה פלג אחראית לתפאורה הפרקטית והמיוחדת ולתלבושות ההולמות, לפעמים הגרוטסקיות, כמו של אנה .
המוזיקה של טל קוהן היא נעימה ומוצלחת והתאורה של דולב ציגל ראויה ונכונה.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
צילום- אייל לנדסמן